תגובות (0)

By ליאור, 7 בדצמבר 2009 11:19

כבר שבועיים אחרי, ומדי פעם עולים שוב גלים.. כתבה על ריצה ועל הrunning boom בישראל, וגם קצת עלינו בכלכליסט.

תגובות (0)

By זהר, 28 בנובמבר 2009 11:28

עבר שבוע אבל לא שכחנו את כל מי שעזר, תמך, חיזק, ביקר, הלין והיה חלק בהגשמת החלום של לרוץ את ישראל.

ציוד

לאילן בניסטי מברוקס שהעיז ותמך מהרגע הראשון ברעיון ולכל צוות ברוקס ישראל על התמיכה והיחס החם

אינטרנט

אולטרא תודה לדרור אורנשטיין המלך על שהפכת את האתר לריאליטי. בזכותך יכולנו לשתף את כולם בחוויה

הכנה

1. לפיטר שטרן על הלוגו המדהים

2. רפי כהן-קמפיוגל, על העזרה בהדפסת המפות, השאלת העגלה

3. אילן טבת על העזרה בבניית הציר

4. לנטע ועוזי בארי על העזרה בסידורי הלינה

5. לגיא ספרוקט על העזרה בסידורי לינה

6. לציון "בעילום שם" - על המדבקות לרכב, יצאת גדול

ליווי רפואי

1. לד''ר דניאל פישמן המדהימה על הטיפולים, העידוד, התמיכה והאוזן קשבת לטלפונים. כמובן תודה גם לאילן היקר על העידוד והתמיכה ושדאגת להביא את דניאל לשטח...

2. דודו ריש על שנגעת בנו בחשמל וחום ידיך

לינה

1. הצימר של רפי דמתי במושב ליבנים

2. גיל מור על האירוח החם בקיבוץ דליה (ולחייל שתרם את חדרו…)

3. לדנה ותומר בוהדנה על הארוחה המדהימה והלינה בביתכם והכביסה

4. למשפחת טישלר היקרה על ארוחה הטעימה והלינה בביתכם בשריגים

5. למשפחת וולך על שפתחתם את ביתכם במיתר

6. לאחות המדהימה של עינב, הדס ברזילי ממושב עידן, מקווים שלא עשינו יותר מידי באלגן…

7. לעזה טאפש בקיבוץ אליפז על האווירה החמה בלילה קר...

מבקרים, תומכים

1. לאבי ריש, אתה איש מדהים! תודה על העידוד, החיבוק והמרק החריף

2.  לחבורה המדהימה: אורן ולימור, מיטל, יוסי - אתם גדולים. בירות, קניות עזרה, עידוד…ומה לא!

.3. דפנה וערן על הביקור והבשרים בלילה קשה במיוחד...

4. לאילן כרמל שבא להגיד שלום ולבסוף דאג לליווי לאורך כל קטע הכביש בזמן הגשם מצומת משמר הגבול עד מושב יאשיה, וליהל אישתו על הפסטה הטעימה

5. לאופיר VTM היקר על שבא לבקר ודאג לטגן שניצלים טעימים

6. לידידנו שמאי שבא לבקר והביא מיץ סחוט מהגינה

7. לענת ודני רבינס, על כל העזרה…אוכל (מרק ורולדת תמרים), עגלה, משחות, בוץ ומסאג'ים

8. לאוסנת קצואר שהבאת את ירון ונשארת לעודד ולעזור

מלווים

1. לגיא ועינב על ההובלה בקטע קיבוץ דליה-צומת משמר הגבול

2. לגיל מזור על ההובלה בקטע עולש-כפר הבפטיסטים

3. לאילן טבת על ההובלה בקטע כפר הבפטיסטים-מצפה מודעין

4. למוקי די' על הסימון בקטע לקיבוץ דליה

5. לעידו ראובני על שבאת ללוות בקטע עולש-כפר הבפטיסטים

רצים

1. קרן מרץ המלכה, תודה על כל הפירגון, העידוד באתר, וכמובן הריצות

2. לדנה (רצה) מורן, היה לנו העונג לשבור איתך שיא אישי של מרחק 60+ ק'מ יומי, באת בזמן לתמוך ולעודד

3. חבורת חיפה , יוסי (גו') וצחי מקווים שאתם כבר יבשים מהגשם…

4. לדרומי שבחבורה, גלעד קראוז האילתי, תודה על התמיכה לאורך הדרך והריצה בקטע האחרון, מים שקטים!

5. לליאור רביבו ורונן לירוז, תודה שבאתם לקטע האחרון, היה כיף שבאתם לעודד בקטע סיום, אחוות רצים מהזן הטוב

6. לאסף וויסברוט איש השרון, על הריצה המשותפת ב"משולש"

7. לאורן שבא לרוץ פעמיים וגם שבר שיא אישי בשלושים...כל הכבוד!

8. לרחל שיאון , אמא של ליאור, על הליווי בעשרת הקילומטרים האחרונים, פעם הבאה גם אמא של זהר חייבת לרוץ!

משפחות

1. למשפחת שיאון, רחל ואבנר, על העידוד לאורך כל הדרך ועל כל הקניות

2. איתמר שיאון, על הכל...ליווי רכוב, קניות, צילומים, מסאג'

3. עדנה קנטור - על התמיכה והעידוד

4. סימה קנטור היחידה שהצליחה לעמוד בקצב של קרן בתגובות…תודה על כל העידוד והתמיכה

5. למשפחת נבו על הביקורים, האוכל ובעיקר הטוסטים שהצילו בלילה קר...

6. אריאל קנטור על שיחות הטלפון היומיות

כללי

1. לאל'מ נדב על שמנע מאתנו להכנס לשטח אש…

2. למפקח ליאור בן סימון על תאום הכניסה לעיר אילת

3. לזכאי ממסעדת גמעה בראש העין על אוכל לפני ואחרי…אתה איש יקר!

4. ולכל מי שהגיב באתר זה, היה לנו כיף לדעת שיש לנו כזה שבט מעודדים

5. ולכל מי שהציץ ולא הגיב, תודה על שביקרתם אותנו!

תודות

תגובות (2)

By dror, 24 בנובמבר 2009 22:55

רגבי אדמה מהודקים במרחקי פסיעה מקבילים לאורך ישראל מספרים את סיפור המסע והחברות של ליאור וזהר. עליות, שבילים, שדות, ערפילי בוקר, שמש קופחת, גשם שוטף, ומחשך הליל ללא ירח ליוו את הרצים. מנוף ירוק צפוני למדבר (סהרתי?!), ליאור וזהר הגשימו חלום ובמסעם הפך גם לחלומי. יצאתי נשכר בחברה מדהימה של אחיי היקרים, ליאור ומשפחתו, והתוודתי לישראלים יפים שגרמו לי להיות גאה להכירם.

טירוף!, אובססיה!, מזוכיזם!,… הם מקצת שמות תואר שליוו את מסע. מה יוצא להם? עבור מה הם רצים?
מהמקום הקרוב בו שהיתי, אני יכול לשתף אתכם בהבנות קטנות שלי.
במקום של טירוף, מצאתי אהבה
במקום של אובססיה, מצאתי תשוקה
במקום של מזוכיזם, מצאתי טנגו של כאב וסיפוק בעוד פסיעה ועוד פסיעה
היש טהור מעשייה לשם עשייה - ריצה לשם ריצה

רועי היה אותו חוט איתן בו נשזרו נקודות ציון לאורך המסלול והוא שיבץ אותן במלא האחריות ואהבה. כשחיכינו רועי ואני לרצים בלילה, היבטנו לכוכבים. צבירים, גלקסיות, ערפיליות עירפלו את חושינו ושנינו החסרנו את קולו המדריך של אבינו. אני יודע עד כמה גאה היה (ומחוייך שלא רועי ולא אני זוכרים דבר מההרצאותיו באסטרונומיה. בנותינו ובנינו הם עכשיו תקוותו ותקותינו…). והינה הרצים מגיעים - תמונה לאתר, לאוכל, לאוהלים, שוב לאוכל והם נרדמים תשושים…

ניסיתי לסכם לעצמי את התחושות מהחוויה ומבליל התחושות והתמונות צפה לה העקשות הבלתי מתפשרת של קימה היום יומית משק שינה בו הדבר החם היחיד הוא אותו גיד המודלק, לקור חשוך ומקפיא. שרירים תפוסים, כאבים ממקומות עלומים הישר לתוך לפנות בוקר קנטרני. אותו לפנות בוקר בא גם עם הבטחה לזריחה מלטפת הסוחפת ליום ריצה חדש.

ליאור, זהר, רועי, וכל המשתתפים וכל הרצים - לכבוד היה לי, נעמתם לי מאוד

ומילה אחרונה; תודה, תודה לדרור אורנשטין שעדכן ללא לאות את האתר ובכך הפך את החוויה לחוויה בזמן אמת של כולנו. תודה!!

תגובות (3)

By dror,

‎‫עד עכשיו לא כתבתי ובכלל המדיה הזאת של פוסטים די חדשה לי.‬
‎‫כמובן שהייתי מעורבת מתחילת הרקמות הפרוייקט, מהגיית הרעיון, ההכנות והאימונים המתישים, הלילות שבהם זהר ישב על המפות ובנה את המסלול, ובעיקר מהחששות והפחדים שלו מכניסה למסע שלא ברור איך יהיה הסיום שלו.‬
‎‫קיבלתי הרבה תגובות, מתגובות תומכות ומפרגנות וגם כאלו שלא מבינים איך אני בכלל מרשה לו...‬

‎‫זהר, איש החלומות שלי!‬

‎‫זו זכות גדולה שיש לאדם שיהיו לו חלומות בחיים,‬
‎‫זו עוד יותר זכות שהוא מצליח להגשים אותם.‬
‎‫וזו הזכות שלי להיות שותפה לחלומות שלך‬
‎‫זהר, לא היה לי ספק קל שבקלים שתצליח גם במשימה הזאת ושתצליח לרתום בקסם שיש בך כל כך הרבה אנשים טובים באמצע הדרך‬
‎‫אני שמחה שמצאת את השותף הנכון למסע שכזה ואת  האחים שלך שבלעדיהם זה פשוט לא היה קורה‬

‎‫המעריצה הכי גדולה שלך‬
‎‫ענת‬

תגובות (2)

By זהר, 23 בנובמבר 2009 21:44

קשה לי עדיין למצא את הכוח לסכם את אשר עברנו. מידי פעם בריצה חשבתי על הרגע הזה, הרגע בו הכל יסתיים והסיכומים יחלו. אפילו מצאתי את עצמי מתכנן מה לכתוב וברגעים מסויימים ובמרוצת השעות אפילו הצלחתי לכתוב במוחי פוסטים מלאים וברורים ועכשיו ברגע זה אני לא מוצא את הדרך להתחיל. עדיין לא.

שעלה רעיון הפרוייקט, היה לי ברור שהפן הלוגיסטי הינו אחד מהאתגרים הגדולים של הפרוייקט. ביחד עם רועי אחי היקר ראיתי את הסרט על חציית הסהרה, ורועי נשבה בקסם הפרוייקט והסכים מיד ללוות אתנו. לא הוא ולא אנחנו שיערנו את גודל האחריות שרועי לקח על עצמו.

לאחר יום או יומיים, למשימה חבר ירון, אחי הבכור והיקר, וביחד עם רועי הפכו לצוות הליווי של הפרוייקט. קשה להסביר מה זה צוות ליווי…זה בעצם הכל!

מידת ההשקעה, האהבה, הדאגה והיחס עלו על כל דמיון.

ברגעים הקשים הם אלו שתמכו,

כיסו אתנו עם שמיכות ומעילים שהיה קר,

עיסו אתנו שהיינו תפוסים,

הגישו לנו ארוחות,

סדרו לנו מיטות,

סחבו את התיקים שלנו לאוהל ובחזרה,

כיבסו לנו את הבגדים,

בנו מאהל פעמיים ביום כל פעם במקום אחר,

חיכו עם מרק חם שהיה קר,

פינקו בקפה ולחם בבוקר,

דאגו למצרכים,

עבדו ועבדו ועבדו והכל שנצליח.

ברגעים הקשים בריצה שהכל כבר כאב, מה שהחזיק אותנו תמיד היתה הידיעה שבסיום כל מקטע הם שם עבורנו, לאיפה שלא נגיע הם שם מחכים עם חיוך, פינה חמה חלקת אלוהים קטנה - עיר המקלט שלנו בין הריצות. ללא הידיעה שמחכים לך ודואגים לך לא ניתן לעמוד באתגר שכזה.

היה לי ממש כיף לראות מהצד איך אט אט ליאור מוצא את מקומו במשפחה המורחבת, ואתם בעדינות ובאותה מסירות מרחיבים את דאגתכם ואהבתכם אליו ומקבלים אותו בטבעיות לשבט ה"אחים".

למדתי המון במסע הזה, אבל יותר מכל היה זה עבורי דוגמא נוספת למה אפשר להגיע עם אהבת אחים לבית קנטור.

אני אסיר תודה ואין מילים שיצליחו לבטא את זה.

חיבוק גדול לשניכם - תודה.

אחים לפרוייקט, אחים להצלחה, אחים בדם

תגובות (2)

By dror,

עכשיו בבית אחרי כל האטרף, ורגע לפני שהולך לישון במיטה שלי עם השושקה שלי, אני רוצה להודות לזהר ולליאור שפתחו לי פתח לעולם שלא הכרתי. לא ידעתי למה אני מכניס את עצמי כשהסכמתי לצאת למסע. במסע למדתי באופן בלתי אמצעי מהי רוח הספורט, ואיך היא מרחיבה לאינסוף את הגבולות, גם לאדם שלא עוסק בספורט כמוני. זהר וליאור מורים מעולים לשיעור הזה. שפו! מעריך ומעריץ אתכם.
המסע אפשר מפגש עם אנשים מדהימים מכל הסוגים שארחו, סייעו ופתחו לנו את ביתם. גם הם לא ידעו למה הם מכניסים את עצמם כשאני נכנס לביתם ומשתלט עליו. סליחה למשפחת ווליך על התמונה ששברתי. המפגש אתכם אנשים טובים היה חוויה נהדרת, אפילו לשונא חברה שכמותי. הנתינה שלכם הייתה נקיה, ללא תועלת, מהלב ואל הלב.
תודה למשפחה מסביב שתמכה באופן ישיר ועקיף, תודה לכל הנשים במשפחה ולזוגתי שאפשרו את כל זה.
ירון אחי הבכור, היה לי מדהים לשהות אתך ימים שלמים. זהר אחי, כרגיל אוהב את הכיוונים אליהם אתה מתעל את הטרוף שלך. אריאל אחי הצעיר, חסרת לנו. חשבנו עליך. התגעגענו אליך. היית איתנו.

להתראות בפרויקט הבא שזהר מכין לנו.

רועי

תגובות (1)

By ליאור,

כשהתחלנו את המסע הזה עוד חשבתי על ניסוחים והגדרות, ובחרתי במילה מסע, לא תחרות, אתגר או הרפתקאה.. היה לי ברור שקורה כאן משהו אחר שיוביל אותי (ובתקוה גם את זהר) דרך ארוכה למשהו חדש, שונה.

מסע הוא משהו בלתי נגמר מבחינתי. הוא התחיל בצעד הראשון וממשיך מכאן והלאה, אבל המקטע הארוך הזה שקראנו לו לרוץ את ישראל היה חלק חשוב וגדול ממנו. אני חושב הרבה בימים האחרונים על כל מה שעבר עלי אישית, על זהר ועלי כצוות, ועל צוות לרוץ את ישראל כולו - רועי, ירון, זהר ואני. אני מנסה לסכם קצת בראשי פרקים, ברור לי שאני רק נוגע-לא-נוגע, ושכל פיסקה כאן יכולה להפוך לפוסט בזכות עצמה.. ואולי גם תהפוך בעתיד. אני כותב בכללית על הרגשות ועל הטכניקה, אם יש לאנשים שאלות אני אשמח להרחיב ולכתוב יותר.

האנשים

אין לי מילים, חסרה לי היכולת לתאר את מה שאני מרגיש לכל המלאכים שפגשתי בדרך. את משפחת קנטור המובחרת כולה, רועי וירון העצומים, גדולים, מלכים ומלאכים, שאני לא יכול לתאר ולשים יחד או בנפרד, או בכלל להתחיל לכתוב מה שעברנו יחד.  את החברים שבאו לרוץ, לרכוב, ללוות ולבקר אותנו באהבה רבה, נתנו כוח ועודדו מקרוב ומרחוק, את הזרים שהפכו לחלק מאיתנו תוך כדי הדרך, את החברים החדשים שהכרתי. כמה אנרגיה טובה היתה סביב המסע הזה - אדיבות, פירגון ואמונה.

אם כבר מדברים על פרגון - במשך עשרה ימים של 24 שעות יחד, שעות קלות וקשות, שמחות וכואבות, מלאות תקווה ויאוש, לא היה ריב אחד, חוסר הסכמה או כל דבר דומה. הכל היה מונחה מטרה אחת - לסיים את המסע, וכל המשתתפים ידעו את זה ועבדו בצורה דומה. במסע כזה חייבים להוריד למינימום כל רגש שלילי, כל דבר שלא קשור ורלוונטי לסיום. זכרו את זה.

ביקור של חברים - נקודה חשובה שרציתי להתיחס אליה, יושבת איפשהו בין האנשים והמאבק הפסיכולוגי שאדבר עליו בהמשך. אין לי ספק שכל חבר שביקר אותנו עזר לנו. חום, אהבה ותמיכה חשובים מאוד ברמה הפסיכולוגית במאמץ קשה ומתמשך כזה. מצד שני, תשומת הלב שחייבים לתת לאורחים וההסטה מתשומת הלב למירוץ, המחסור במנוחה בצהריים או השינה המאוחרת יחסית בערב פגעו ביכולת ההתאוששות הפיזית והמנטלית שלנו. אז מה עושים? ניסיתי לכתוב משהו קטן מזהר וממני בדרך שאמר שאנחנו שמים לב להכל, אבל לא יכולים ממש להתיחס לכלום - בפעם הבאה נבהיר את זה גם מראש - בתקווה שאנשים לא יפגעו ויבינו את המצב המנטלי שנמצאנו בו.

האימונים

שיטת האימונים של זהר ושלי היתה שונה מרוב מה שכתוב בספרים - אבל היא עבדה בשבילנו. בגלל שהיינו מוגבלים בזמן, רוב האימונים שלנו היו מבוססים על אימוני כוח בשטח (עליות וריצות טכניות) ולא מרחקים שטוחים - אמנם מבחינת שעות רצנו קצת יותר, בגלל הקצב האיטי, אבל מבחינת קלימוטראז' לא ממש עברנו מרחקים של תוכנית בינונית למרתון - סדר גודל של 100 ק"מ בשבוע, לרוב פחות. אמנם שנינו התבססנו גם על כוח שצברנו ברכיבות סינגל ספיד - ואני חושב שהרכיבות האלה היו והן עדיין הבסיס הטוב ביותר שאפשר לבקש.
הריצה

האלמנט הפסיכולוגי: את המושג לחיות את הרגע המציאו על מה שעבר עלינו בריצה. כל רגע נתון חשבנו על מה שקורה באותו רגע ועד הסוף של אותו קטע או מקטע - לקום בבוקר, לאכול ולצאת, לרוץ את השלושים הנוכחי, לנוח ולאכול, וכו. כשעלתה השאלה או המחשבה על אילת, על אנשים, על המקטע הבא - ישר קטענו אותה. יש את המקטע הנוכחי, עליו נחשוב, אותו צריך לעבור. בתחילת המקטע האחרון אמרתי לזהר "עכשיו, עכשיו אפשר לחשוב על אילת". לפני זה פשוט לא חשבנו.

אם אני צריך להגדיר את זה, ניסינו כמה שיותר להמנע מצמתי החלטה. כמה שפחות לחשוב. קמים כל יום באותה השעה, אוכלים אותו הדבר, יוצאים לרוץ. אותה דרך ואותם דברים כשמסיימים מקטע בוקר, או מקטע ערב. כמובן שדברים לא היו זהים ב100%, היו ימים שרצנו יותר קילומטרים או יותר זמן, שהיינו עייפים יותר או שזמן ההתארגנות השתנה - אבל כל אלה לא נגרמו ממחשבה שונה אלא מתנאים שונים. לא היו צמתים. כשדניאל הציעה שנעשה יום מנוחה, או שנרוץ בוקר בלבד - לא הסכמנו. ברור שלגוף זה היה עדיף, הרגשנו את ההבדלים באורך המנוחה בכל יום, אבל פסיכולוגית הסיכון היה גדול מדי - יותר מדי זמן לחשוב, יותר מדי צמתים.

האלמנט הפיזי: ההפתעה הגדולה של הריצה לדעתי. לא היה קשה, מבחינת השרירים, לקום ולרוץ. לא היה קל, אבל לא כאב ברמות שהיינו צריכים להפסיק, הקצב כמעט לא הואט (אלא בימים שהכאבים השפיעו יותר, אבל הבעיה לא היתה בשריר). את היום האחרון סיימנו כמעט בקצב של היום הראשון. יותר לאט, אבל כמעט. מדהים.
התובנות

זה אפשרי. דברים שנראה שאי אפשר לעשות, אפשר. ברגעים של עייפות מנטלית חזקה, ברגעים של התרכזות טוטלית ברגע, קפצו לי כמה פעמים מחשבות של רוגז או כעס, וממש הרגשתי את הנטל, את האנרגיה שהרגש הזה לוקח ממני. כוח שלילי - כאילו הרגשתי פיזית כמה כעס הוא גורם מפריע בחיים. אולי הזיקוק הזה עזר לי להבין ואני מקווה להפנים את זה בעתיד.

הטכנולוגיה

ניסיתי לשלב תקשורת שלנו לעולם, דיווחים בזמן אמת עם תמונות ומשפטים קצרים שיוכלו לנסות לספר מה קורה איתנו וייתנו לאנשים להגיב, אבל עדיין להשאיר את זהר ואותי מנותקים במידה רבה ומרוכזים באתגר הנוכחי. כל דבר שפירסמנו בבלוג עלה לטוויטר ופייסבוק, תגובות הלכו וחזרו בין המערכות, וזה עבד יפה. מצד אחד חבל קצת שהתקשורת היתה די חד כיוונית, אבל פסיכולוגית אני לא חושב שהיה מקום אצלנו למשהו נוסף.

כדי לעדכן את האתר נעזרנו בדרור הסופר מוכשר, שהשתלט על הפרוייקט בכישרון גדול בכל המובנים: טכנולוגית, גרפית ותוכנית. הוא קיבל תמונות עם תיאור קצר והפך אותן לפוסטים מושכים ומעניינים. דרור היה פרייסלס :) אם לכם אין מלאך כזה, אתם יכולים להשתמש בשירות פוסטרוס, המאפשר עידכוני בלוג דרך מייל, אבל התוצאות לא ממש תתקרבנה כמובן.

מה הלאה?

יש לנו כמה רעיונות, חלקם מקומיים וחלקם גרנדיוזיים, חלקם אישיים וחלקם קשורים לספורט. אתם עוד תשמעו (אני מקווה) על מה שיהיה בקנה.. אני מאוד רוצה לתת משהו חזרה לאנשים שעזרו (ברור..) אבל גם לקהילה כולה, וגם זהר באותה מחשבה. נצטרך לראות מה זה יהיה - בטוח שנעשה משהו משלנו, קצת שונה וקצת אחר ממה שאחרים עושים.  אני גם מקווה שאצליח להחיות את אפיק ישראל במתקונת חדשה - אתר שעוזר, מספר ומסביר איך לארגן אירועי סיבולת גדולים ואישיים - לא מסחריים - ולבצע אתגרים שברגע הראשון נראים לא מובנים ואולי לא אפשריים. הם אפשריים.

תגובות (1)

By dror, 21 בנובמבר 2009 20:10

ביום א' 22/11/2009  (מחר) יופיעו ליאור וזהר בטלויזיה בתכנית הבוקר בערוץ 2. התכנית היא בין השעות 7:00-9:00.

בין השעות 9:45-10:45 יתארחו שוב ליאור וזהר בתכנית הרדיו של רזי ברקאי בגלי צה"ל.

תגובות (25)

By dror, 20 בנובמבר 2009 9:33

575.5 ק"מ, 10 ימים, 19 מקטעים. בלתי נתפס.
אתם מלכים!!!!

תמונה עם הצוות שעשה במלאכה והביא אותנו לקו הסיום.
בקרוב תמונות וסיכומים...
אם אתם רוצים לכתוב דברים לליאור וזהר שיוכנסו לאתר - שלחו לנו במייל.