ואולי גם זו השאלה הראשונה שכולם שואלים אותי כשאני מספר על הפרוייקט החדש שלי, כמעט כל פרוייקט חדש. אבל לרוץ את ישראל,להתחיל בחרמון ולסיים באילת, לעבור לאורכה של המדינה שלנו ברגל, לא באופניים, אנחנו והאדמה, בלי טכנולוגיה, משהו מאוד ראשוני - מאוד מוצא חן בעיני. מתאים מאוד לדרך שבה אני תופס ריצה, או רכיבה על סינגל ספיד באותו ענין.

ובכל זאת האתגר עצום. כמעט בלתי נתפס. במרתון הראשון אתה מבין שספורט למרחקים ארוכים הוא כוח כל כך חזק, שהוא פשוט יותר ממה שבני אדם יכולים לעשות. לפני המרתון אנשים חושבים שבמקרה הגרוע, אפשר ללכת ברגל, אפשר לסיים את האתגר. אחרי הקיר הראשון, אחרי פעם אחת של כאבים, מחלות, פציעות, אתה מבין שזה מעבר ליכולת הרגילה. שזה קשה מדי. ואז אתה מתאהב זה, או שונא את זה. מרתון, אולטרה מרתון, איש ברזל, הם בלתי נתפסים. והשלב הבא הוא למציא לעצמך - לקחת דברים לא ברורים ולעשות אותם.

ואז זהר התקשר בוקר אחד, עם הרעיון ההזוי שלו, ויש לי הרגשה שהוא חשב שהוא צריך לשבנכ אותי כי הוא דיבר על התוכניות די הרבה, ואיזה כיף זה יהיה ומה האתגר. אני כבר הסכמתי בשנייה הראשונה. לחצות את ישראל, בריצה? ברור שאני בפנים. את הקשיים נעבור, או שלא, אבל איזה סיפור זה יהיה.

אז אולי חשבתם שיהיה כאן איזה משהו עמוק, איזה משהו שבאתי להוכיח, איזו תאוריה או חשיבות, פירסום, או חגיגה. אין. יש אתגר, יש חוויה, ואני רוצה להיות בתוכה. אני בא.

3 Responses to “למה, אני שואל, למה? למה?”

1. מאת Tamir:

   4 באוגוסט 2009 בשעה 21:52

   המון המון בהצלחה

   תמיר
2. מאת מת מפחד – שלושה ימים וזה מתחיל | לרוץ את ישראל - מהחרמון לאילת:

   8 בנובמבר 2009 בשעה 0:23

   [...] הראשון בבלוג היה ב29 ביולי, ושאלתי למה לרוץ את ישראל? למרות שגם אז התשובה היתה ברורה, היום היא אפילו עוד [...]
3. מאת אחרית דבר.. החזרה הביתה | לרוץ את ישראל - מהחרמון לאילת:

   24 בנובמבר 2009 בשעה 20:21

   [...] כשהתחלנו את המסע הזה עוד חשבתי על ניסוחים והגדרות, ובחרתי במילה מסע, לא תחרות, אתגר או הרפתקאה.. היה לי ברור שקורה כאן משהו אחר שיוביל אותי (ובתקוה גם את זהר) דרך ארוכה למשהו חדש, שונה. [...]