יומן מסע: יום 9, חמישי 19/11, סיום מקטע בוקר
קשה, קשה... הדלקת ברגל של זהר גורמת לנפיחות שמחייבת או לרוץ או לשכב עם הרגל למעלה (תודה לד"ר פישמן על הטיפול הטלפוני).
אבל - "אין מצב שלא מגיעים לאילת"
-
- רגליים באויר!
-
- יוצאים לדרך
-
- 6 בבוקר
מחזיק לכם את כל האצבעות שיש לי
יאללה, הסוף כבר נראה באופק.
תמשיכו להיות חזקים
זהו זה,עוד מקטע של הבוקר מחר ולזרועות האהובים והאהובות……….בטח קשה להכיל את גודל החוויה.עשיתם זאת .חלום שהתגשם בראוו…..אין מילים לתאר את האהדה וההערצה להגשים החלטה מאוד קשה.הסיפוק ענק.הידד ונשיקות.
רועי וירון,אתם רואים הגעתם לסוף המסע.אין כמוכם בלעדכם הכל היה פחות מוצלח.כולכם עבדתם מכל הלב וזה היה מרגש לראות זאת מהצד.הידד לכם.תהנו מסוף השבוע הקרוב.נשיקות
אין על דודה סימה. כל מילה בסלע. מתרגשים ומחזקים. הלוואי והיינו יכולים לבוא ולראות אותם מסיימים. חיבוקים ונשיקות.