ליאור, מההיכרות הקצרה איתך במהלך המירוץ האתגרי כבר הסקתי, שהמסע המדהים מהחרמון לאילת יושלם בהצלחה, וההיכרות הקצרה עם זהר תוך כדי ריצה מדליה לגן יאשיה רק חיזקה את התחושה הזו, שאתם צוות מנצח ושהמטרה תוגשם על ידכם. לרגע לא היה לי ספק ביכולות העצומות שלכם, בפרט לנוכח התיפקוד והשילוב הנפלאים שלכם כזוג רצים-חברים שכל כך קשובים, רגישים ודואגים זה לזה, עד ששום קושי אינו יכול לעמוד בדרככם.
הארגון והלוגיסטיקה שלכם היו כל כך מורכבים ומדוייקים, נראיתם כצוות של מקצוענים ולא כמי שעושים זאת בפעם הראשונה…
מאוד שמחתי על כך שאפשרתם לחבריי ולי להצטרף אליכם ולחוות חלק קטן מהמסע המופלא. אחרי הריצה הראשונה שלנו מדליה לגן יאשיה חזרנו משולהבים וחיפשנו את הדרך להגיע למקטעי ריצה נוספים, לבסוף הוחלט להצטרף לריצה לאילת, וכל השבוע שקדם לה עבר בהתרגשות רבה. עקבתי בנשימה עצורה אחר ההתקדמות היומיומית שלכם ונשמתי לרווחה כשכל יום עבר בשלום… מוזר עד כמה אפשר לפתח אכפתיות כה רבה כלפי אנשים שבקושי פגשתי ולהפוך לשותפה מרחוק לחלום הפרטי שלהם.
החשיפה אליכם תוך כדי ריצה לימדה אותי המון על חברות ומשפחה, ראיתי מפגן אינסופי ונדיר של אהבת אחים, של נתינה, של עזרה ותמיכה וכמובן- למדתי דרככם כי היכולת האנושית ניתנת למתיחה לגבולות חדשים ורחוקים. אצלכם היתה המחשה לנצחון הרוח על החומר וקשה לעכל באמת את גודל האתגר שעמדתם בו.
הריצה לצדכם היתה תענוג אמיתי ודי קינאתי בכם בשל היכולת המופלאה לשרוד כל אותם 600 ק"מ… גם אני רוצה (גם התמיכה שקיבלתם מאחיו של זוהר, מהחברים ומהמשפחות- מעוררת הערצה והשתאות- אפשר לאמץ אחים כאלה?).
הקשר המופלא בין שניכם גם הוא נדיר ולא יכול היה להתקיים אלמלא האישיות המקסימה והמיוחדת של כל אחד מכם.

אני מקווה שההתאוששות תהיה מהירה, ובפעם הבאה שתהגו רעיון יצירתי כזה או אחר, אשמח אם תאפשרו לי לקחת בו חלק כלשהו