עכשיו בבית אחרי כל האטרף, ורגע לפני שהולך לישון במיטה שלי עם השושקה שלי, אני רוצה להודות לזהר ולליאור שפתחו לי פתח לעולם שלא הכרתי. לא ידעתי למה אני מכניס את עצמי כשהסכמתי לצאת למסע. במסע למדתי באופן בלתי אמצעי מהי רוח הספורט, ואיך היא מרחיבה לאינסוף את הגבולות, גם לאדם שלא עוסק בספורט כמוני. זהר וליאור מורים מעולים לשיעור הזה. שפו! מעריך ומעריץ אתכם.
המסע אפשר מפגש עם אנשים מדהימים מכל הסוגים שארחו, סייעו ופתחו לנו את ביתם. גם הם לא ידעו למה הם מכניסים את עצמם כשאני נכנס לביתם ומשתלט עליו. סליחה למשפחת ווליך על התמונה ששברתי. המפגש אתכם אנשים טובים היה חוויה נהדרת, אפילו לשונא חברה שכמותי. הנתינה שלכם הייתה נקיה, ללא תועלת, מהלב ואל הלב.
תודה למשפחה מסביב שתמכה באופן ישיר ועקיף, תודה לכל הנשים במשפחה ולזוגתי שאפשרו את כל זה.
ירון אחי הבכור, היה לי מדהים לשהות אתך ימים שלמים. זהר אחי, כרגיל אוהב את הכיוונים אליהם אתה מתעל את הטרוף שלך. אריאל אחי הצעיר, חסרת לנו. חשבנו עליך. התגעגענו אליך. היית איתנו.

להתראות בפרויקט הבא שזהר מכין לנו.

רועי

2 Responses to “אחרית דבר, מילות סיכום של רועי”

1. מאת קרן מרץ:

   23 בנובמבר 2009 בשעה 19:44

   רועי, בזכותך ובזכות ירון ליאור וזוהר לא היו צריכים לעשות כלום, חוץ מאשר לרוץ ולאכול בלי סוף… כמובן שהנטל העצום היה עליהם, פיזית ומנטלית, ועדיין ההתגייסות שלך ושל ירון לעזרה ולליווי לאורך כל הדרך היתה מדהימה ומעוררת השתאות וקנאה. אינני מכירה אנשים רבים שמוכנים לעזוב הכל ולמשך 10 ימים תמימים להקדיש את כל זמנם לפרוייקט כה מורכב של ספורט ואתגר, אפילו אם מדובר בעזרה לאח קצת שרוט…
   לאורך כל הדרך שימשת לזהר ולליאור מטפל מסור ואוהב, דאגת לכל סידורי המזון והלינה וחשבת על כל פרט קטן, ולמרות שהשתתפתי רק בשני מקטעי ריצה, אי אפשר היה שלא להבחין בהשקעה העצומה שלך ושל ירון ובאהבה הגדולה שהרעפתם על שני הרצים הכי מקסימים ומדהימים שהכרתי אי פעם…
   כשהגענו לסוף מקטע הריצה בגן יאשיה הייתי המומה למראה המחנה שהקמתם במקום כולל אוהלים מוגנים מגשם ומרופדים במזרונים, ארוחת מלכים ואפילו גיגית מים חמים שהמתינה להם בסיום ריצה בגשם.
   כל הכבוד לכם, רועי וירון, על הנתינה האינסופית והבלתי מותנית הזו, אתם אחים מדהימים, חברים אמיתיים ובני אדם מקסימים.
   שמחתי מאוד להכיר אתכם
2. מאת ירון:

   23 בנובמבר 2009 בשעה 21:02

   רועי, כשליש מסור שלך בשבעת הימים אינני יכול שלא להעריץ את המסירות וההשקעה שלך. היית העמוד שידרה במסע – עמוד האש ועמוד העשן, אינני יכול לחשוב על אדם אחר היכול לתמוך בהפקה הזו מלבדך. (ואיך עמדת במשימה לבדך בימים הראשונים אינני יודע?!).

   עכשיו תן לגב קצת לנוח…

   ואריאלי, פעם הבאה אין תרוצים – אתה בא.