Comments (8)

By זהר, 26 באוקטובר 2009 12:35

מבחינתי המון אנרגיה סביב ההכנות. לאחר שעלה הציר לאתר, חלוקת הריצה למקטעים‪,‬ אתמול הכנתי את חוברת הריצה עם המפות והמסלול המתוכנן. חוברת אחת לצוות הסיוע ואחת לנו למעקב תוך כדי הריצה. המסלול יעלה ל - GPS ונוכל לעקוב על המפה לפי WP וכמובן לדווח לצוות על מיקום במידת הצורך.

השבוע אנחנו פוגשים את אילן מברוקס. אילן ואני מכירים הרבה זמן עוד מתקופת הצבא ולאורך השנים אני רץ רק עם ציוד של ברוקס. בזמן האימונים רצנו עם ציוד ברוקס, נעליים, כובע, מכנסי ריצה וגרביים. עכשיו צריך לסגור על הציוד לפרוייקט במסגרת של ליווי קרוב יותר. פרטים בהמשך…

יש גם אולי איזה מעקב תקשורתי לפרוייקט, פרטים בהמשך. אני לא בטוח אם זה טוב או רע, יש דעות לכאן ולכאן אבל כנראה שזה בסה'כ נחמד וחיובי.

מבחינת ריצה, אני מרגיש בכושר טוב מאוד, הריצה זורמת לי בכיף רק צורכת המון זמן. המון זמן של ריצה לבד, אני מדבר על שעות, שמיעת מוזיקה והמשכיות של התנועה.

רציתי לרוץ בסוף שבוע סימולציה של הפרוייקט, כלומר לרוץ מספר פעמים והצלחתי חלקית. הרגשתי לקראת יום רביעי חמישי מין קרירות מלווה בגרון וחולשה כללית בגוף. חשבתי אם זה חכם מבחינתי עכשיו שאיזה מחלה יושבת עליי לנסות מאמץ כזה אבל לא רציתי לדחות את הניסוי מה גם שאין הרבה זמן.ֿ

חמישי יצאתי לניסוי כלים, ריצה קלילה של עשיריה בקצב טוב כדי להרגיש את הגוף לפני שישי…עבר בכיף והחלטתי לצאת למחרת בבוקר למקטע ראשון.

שישי בוקר אני פוגש את מוקי די', חברי היקר ששמח לבוא ללוות אותי באופניים. תכננתי 30ק'מ יצא בסוף 35ק'מ, היה כיף לרוץ ככה עם מוקי ברחבי רמות מנשה-דליה-עין השופט וחורשן. בערב יצאתי לריצה נוספת - מקטע שני, היה פשוט כיף לרוץ בחושך עם פנס ראש, חזרתי אחרי 15ק'מ היות והינו מוזמנים לארוחת ערב. סה'כ 50ק'מ והתחושה טובה מה גם שזה מוסיף קצת בטחון הניסויים האלו.

טוב, אני לא ממשיך לפרט את כל ריצות השבוע כי ראשית, זה משעמם אותי לכתוב על זה, ושנית אולי אותכם לקרוא על זה…ובכל זאת אתמול בלילה קצת הלכתי לאיבוד בנסיון למצוא את אחד השבילים הדרומיים למושב עופר. מצאתי את עצמי מגיע כבר לבת שלמה ולמרות שלא ממש התחשק לי לרוץ קטע מסויים בסוף בלת בררה רצתי אותו. זהו סינגל באמצע שום מקום - חושך מוחלט - נראה כאילו נלקח מהאגדות. מסביבי כל הזמן לחישות של חיות בשיחים, יללות תנים, הפנס ראש שלי כמעט וכבר לא מאיר…מזל שיש את המיקסים של עופר ניסים ב - iPod זה נותן את הקצב והכיף להמשיך. יצא ככה 20ק'מ ריצת טיול לילית שכזאת.

Comments (7)

By זהר, 12 באוקטובר 2009 16:42

אי אפשר לדעת מה השעה.

השעה 7 בערב אבל זה מרגיש הרבה יותר מאוחר. אומרים שאין כמו יפו בלילות, יכול להיות, אבל מה שבטוח שאין כמו מיר"ב בלילות.

יצאנו רפי כהן, חברי הטוב מהמושב ואנוכי לטיול לילה. רפי על אופני סינגל ספיד בצבע לבן, אני רכוב על ברוקס קסקדיה צהובות. לשנינו הילוך אחד: גלגל שיניים מול נעל, צמיג מול סוליה.

עלינו בשביל הלבן שעולה מהפרדס בואכה הכביש לכרם, חצינו את יער הצופים, סינגל השירותים, השחור שיורד ללבן, זיגזוגים בסינגלים, עליה בקמיקזה המזרחית, ירידה בציפצופים הישן מול מה שהיה פעם הרוד-גאפ, ובלבן למטה לבננות והביתה. כיף מדהים של זרימה, רוח קלילה, חיבור של אופניים וריצה מהזן המשובח.

בכלל, לרוץ ולשמוע את רפי שר זה מחזה בפני עצמו. למי שלא מכיר, רפי הוא מותיקי הרוכבים בארץ ובכרמל בפרט. מבלי לתת את הבכורה לזה או אחר, אבל מספרים שכשוורן עוד היה ילד בדרא"פ, רפי כבר תפר בשבילי הכרמל על אופני ברזל.

סיפורה של שלדת אימברד לבנה, אופני הסינגל ספיד של רפי, הם השילדה אשר אני קניתי לפני מספר שנים באנגליה. נסעתי ברכבת מלונדון לעיירה ליד קארדיף כדי לפגוש בחור נחמד שמסר לי אותה. אחרי שהיתה אצל ה- DJ המהולל מוקי מלך חורשן, הגיע לידי רפי אשר רוכב בה במיומנות ואהבה רבה.

בחזרה לריצה, אני מקווה שהפציעה מאחורי, אין כל זכר, אני חוזר לאהוב את קרסול ימין הבוגדני כבעבר ומצטרפו לצוות ביחד עם קרסול שמאל…ועל זה תודה לד''ר דניאל פישמן, את מדהימה.

ריצות סוף שבוע היו עדיין בסימן חזרה וזהירות, עדיין בכדי לבדוק ולהקשיב לגוף. בשישי ריצה טובה של קצת פחות משלוש שעות ברחבי הכרמל עם עליות לרוב. בשבת ריצה מהירה יותר בשבילי הבננות של שעתיים. בראשון, ריצת דואט עם רפי.

ליאור, חזרתי.

Comments (6)

By זהר, 17 בספטמבר 2009 22:09

פתאום שקט, אין לחץ, ירד קצת המתח שהיה מנת חלקי בחודשים האחרונים, לאכול נכון, להתאמן, לישון מוקדם, לקום מוקדם, להספיק, להספיק….

כאב חד הופיע כרעם ביום בהיר ביום שני בקרסול ימין בזמן ריצה. תפס אותי לא מוכן, אמרתי לעצמי שיט! מה זה הכאב הלא מוכר הזה, משהו חד -אמיתי - לא איזה עייפות ממאמץ, שריר כואב או כל כאב אחר שכל מי שמתאמן מכיר. עצרתי בצד, חלצתי נעל וחפשתי משהו חיצוני ולא היה כלום, ליטפתי את הרגל מחפש סיבה כיוון אבל כלום.

חשבתי לעצמי בספק נחמה ספק בתקווה, יאללה זה בטח כלום. נעלתי נעל ואיך שהתחלתי בום. זה שם, זה לא עבר ולא הולך לשום מקום וככה אני עצרתי עuד מספר פעמים.

טוב מה עושים, אני 10ק'מ מהבית, אין טלפון ואולי זה בעצם כלום ואני סתם מגזים, חזרתי הביתה בקצב איטי, כאשר הנעל עם שרוכים פתוחים ומשוחררים. במשך היום לא הרגשתי כאב ככה שמבחינתי זה נגמר!

יום שלישי, למחרת, מתכונן לריצת אחה'צ מאוחרת בתוכנית עליות וסינגלים במשך שעתיים. התיק מלא מים, תמרים, ג'לים, אייפוד עם מוזיקה טובה, נצנצים ופנס ראש לחושך. לא מספיק לצאת מהבית, חימום קל שבקלים וזהו הרגשתי את הכאב באותו מקום מחכה לי מיום אתמול.

טלפון לליאור, אחי מה עושים אני לא ממשיך לרוץ ככה יש כאן בעיה…ליאור באותה דעה ואני הולך הביתה עם ראש שפוף.

מתקשר לד''ר דניאל פישמן, שעליה אני חייב לכתוב בנפרד, אבל עכשיו אציין שהיא בדמות המלאך המושיע וקובע תור למחרת לבדיקה.

בבדיקה ד''ר דניאל קובעת לאחר בדיקה מקיפה, שיש דלקת ברצועה או משהו כזה ומציינת שאין אימונים לשבוע וחצי הקרובים ואחרי זה נראה. משחות ותחילת טיפולים ואני מקווה שבהקדם הצרה מאחורי. לא בא לי לזלזל בזה או לזגזג בטיפול ולהחריף את המצב. כרגע אין אימונים נקודה.

המזל ששבוע הבא אני בחו'ל בכל מקרה שבוע אימונים מסיבי לא היה מתוכנן, אזי שבוע מנוחה.

עדכון יותר מקצועי על המצב בהקדם עם פרוט מלא.

Comments (0)

By זהר, 12 בספטמבר 2009 22:21

טוב מה היה לנו, עליות עליות ועליות וזה בנסיון למצוא את הדרך לעין-חוד דרך השטח.

המטרה היתה פשוטה, לצאת מהבונים, סינגלים במירב, ירידה לבקעת מהר'ל, זרימה לכוון התותח מאחור, ומשם דרך השבילים לעין-חוד ובהתאם לזמן אולי אפילו מלון יערות הכרמל ולמצוא גם את הדרך לחניון האגם….

יצאנו בשעה 4:50 בבוקר בחושך מוחלט, פנסים על הראש, תיקים על הגב מלאים בכל טוב. אני עם 3ל' איזוטוני, תמרים, בננות, ג'לים וכדורי מלח. המטרה לרוץ 4:00-4:30ש', לשמור על תזונה רציפה ובלי נפילות כוח. בשביל זה מתוכנן כל 20-30ד' תזונה.

עד ה"תותח" הכל לפי התכנון, קצב יחסית איטי לקצב הממוצע שלנו אבל אין דבר, יש עוד כמה שעות. אני אומר לליאור "אחד השבילים אמור להגיע לעין-חוד", לפחות ככה אמר לי רועה צאן לפני זמן מה…

טוב לא עין-חוד ולא נעליים, עלינו על איזה שביל מבטיח רק כדי להגיע לאותו מקום מצד שני. החלטה מהירה נחזור לאחור ונעלה בציר המסומן באדום לכוון דליית אל-כרמל דרך ה"מזבלה". אני בטוח שראיתי במפה משם ציר ברור לכוון…עין-חוד.

טוב אז עלינו בעליה ובשביל הראשון הברור פנינו שמאלה…וחזרנו…זה לא זה, ממשיכים לעלות, ושוב פניה ברורה שמאלה, אני חושב זה חייב להיות זה…עלינו על השביל המתפתל, נראה מבטיח עולים ויורדים…שיט, השביל נגמר בשום מקום….חוזרים לעליה.

הגענו לדאליה, "המזבלה פחות מסריחה" אומר ליאור, לפעמים אי אפשר לנשום שם מרוב סירחון. הנה אדם הולך בשביל, "בוקר טוב" אנחנו אומרים…"אחי, איפה השביל לעין-חוד" שאלנו…והאיש מראה לנו את השביל היוצא מפאתי דאליה.

טוב לפחות בפעם הבאה נדע. חשבנו לעצמנו שלפחות הקלטנו את הדרך ככה שבבית מול גוגל נראה איפה הינו ואם בכלל הינו בכוון עין-חוד.

מילה לגבי העליה לדאליה, העליה עברה יותר נעימה מאופניים על כך שנינו מסכימים. האמת יותר מאשר אני שונא לעלות אותה, יותר אני שונא לרדת אותה. גם כאן יתרון ברור לרגליים. לרדת את הירידה עם אופניים מפרק לי את הכתרים מהשיניים!

משם כבר נהיה מאוחר. החלטנו לרדת לכרם ומשם להחליט אם לעלות שוב למירב או דרך יער עופר. ברור שרצנו את האפשרות הארוכה, ולא סתם עוד הוספנו קטע נוסף ככה בשביל הכיף.

סיימנו בבונים אחרי 4:20ש', 40ק'מ וטיפוס מצטבר של 1350מ'.

מילה על התזונה, בעיקרון היה בסדר גמור, הרגשתי טוב מבלי נפילות כוח. מה שאני מתחיל להיות בטוח בו זה שהתמרים לא עושים לי טוב בבטן. בעיקרון אני אוכל כל שעה שני תמרים, מעבר למתיקות בפה אני מרגיש אחרי זה ממש לא נעים בבטן. תוך כדי, עברתי לכל חצי שעה תמר אחד ולאחר חצי שעה נוספת בננה או ג'ל. זה כבר היה יותר טוב. האיזוטוני היה בסדר, נראה לי שפעם הבאה אולי פחות מרוכז כדי להוריד את מפלס המתיקות. כדורי מלח כל חצי שעה כדור אחד.

יאלה פעם הבא לעין-חוד, את הדרך אנחנו כבר מכירים.

אחרון אחרון, שנינו החלטנו שאין כמו לרוץ בחושך, כל שעות הריצה עד הזריחה הם רווח נטו. כאילו שהם לא נספרות. יותר נעים, יותר קריר ואולי יותר מרגש ומפוקס רק באור של הפנס. זה המתכון לריצות הבאות שנעבור את החמש שעות ויותר…

Comments (0)

By זהר, 10 בספטמבר 2009 15:12

למרות שלא כתבתי זמן מה, הפרוייקט מתקדם יפה ולפי התוכנית.

היה לי באופן אישי שבוע מדהים, הריצות התלבשו לי ממש טוב, זרמו טוב, עמדתי במטרות האימונים והכי חשוב אני מרגיש חזק ומתחזק…וגם שברתי שיא שבועי של ק'מ מצטבר.

נתחיל ביום שישי שעבר שלצערי לא יצא לי לרוץ עם ליאור. זיוי שלי חגגה יום הולדת 10 עם חברים לכיתה ונגזר עלי להיות מוקדם בבית. יצאתי כבר ב - 5 בבוקר, ככה בשקט בחושך, והיתה ריצה ממש טובה אם כי קצת קשה.

בשבת הצלחתי לשלב רכיבה עם חברים יקרים, מורי ורבי די'גי' מוקי וגיא מהצמד והמותג "גיא ועינב". רכיבת 29 הילוכים של מספר שעות בשדות הפתוחים שבין בת-שלמה, רמות מנשה, דליה ומה שביניהם. אפילו עלינו לחורשן על הדרך בשביל להכניס איזה סינגל בירידה חזרה. כמה שונה רכיבת חברים מריצה לבד. היה לי כיף ועל כך תודה לגיא ומוקי.

ראשון, ריצת שיחרור בדופק נמוך של שעה ומה שכיף לראות איך המהירות הממוצעת עולה לאותו טווח דופק. זאת אומרת שלפני מספר חודשים המהירות הממוצעת שלי באותו דופק היתה נמוכה בקצת פחות משני קמ'ש

… …ובשני, ריצה כייפית של פחות משעתיים של מירב עליות, ריצה משכרת בסינגלים זורמים וחזרה הביתה כבר עם נצנץ בחושך. זהו הימים מתקצרים ומרגישים את ההבדל באוויר. שלישי מנוחה ואכילה! ואתמול ארוכה של אמצע שבוע כדי לעלות ק'מ מצטבר וזמן גילגול רגליים. היה מדהים, לגנוב ריצה ארוכה של שלוש שעות באמצע שבוע זאת מתנה. אז תודה לענתי ששלחה את הילדות לבית ספר ואפשרה לי להנות…שוב!

היום ריצת גילגול להכין את הגוף למחר אחרי אתמול! המטרה מחר עם ליאור לעבור לריצת שטח של למעלה מארבע שעות. בתוכנית כל טוב שיש לכרמל להציע, אלוהים זה הולך להיות לא פשוט! ועל זה בפעם הבאה…

אה לסיום, נפגשנו ליאור ואנוכי בתחילת השבוע לתאום מסלול וזה נראה ומרגיש בכיוון. כמה נחמד לשבת סביב המפות ולהגיד, "נרוץ מפה" "נעלה מכאן" וכו'. המסולול הצפוני סגור, נשאר לתפור את המרכז והדרום אבל באופן עקרוני סיכמנו על המסגרת.

Comments (0)

By ליאור, 9 בספטמבר 2009 11:37

אחת הסכנות הגדולות באימוני סיבולת בכל ברמות היא אימון היתר. זו ספק פציעת ספורט ספק שיגוע פסיכולוגי, אבל היא קיימת שם והיא מתגנבת אליך בלי שתרגיש. כדי להמנע מפציעות ספורט רגילות לרוב כל מה שספורטאי צריך לעשות זה להיות קשוב לגוף שלו - כואב, תבדוק מה קורה, תזהר, תשנה את שיטת האימון, הכמות, הנעליים, משהו.

אבל אימון יתר הוא שונה. הסימנים הראשונים הם עייפות - אבל כשמתאמנים עייפים, לא? אז מה ההבדל? דופק גבוה בבוקר? יש הרבה סיבות שיכולות לגרום לזה (אפילו כשחם בלילה ומתייבשים קצת). מצב רוח ירוד? יש מספיק סיבות אחרות בחיים.

אבל כשהכל בא ביחד, ועם קצת נסיון וכמה פעמים שזה קורה, צריך להזהר. לא להשתגע, אבל לשים לב - להוריד קצת לחץ, לנקות קצת את הראש ואת הרגליים הכואבות. אבוי - גם לוותר על כמה ריצות קשות וארוכות במשך השבוע. 600 הק"מ של ישראל יחכו ויהיו שם ארוכים וכואבים גם אם אני ארוץ 30 ק"מ פחות באחד השבועות.

ועכשיו צריך להזהר.

Comments (0)

By ליאור, 7 בספטמבר 2009 11:14

קשה לנהל כמה בלוגים ולכתוב בכולם, קשה יותר כששניים מהם מתעסקים בריצות שלי. מריץ את החיים הוא בלוג הספורט הראשי שלי, שבו אני כותב על הריצות, המחשבות, אימונים, תזונה וכדומה. עכשיו כשאני כותב גם על המסע שלנו כאן, יש לי פוסטים שמתאימים בשני המקומות, אבל אין טעם לכתוב בשניהם.

אני מנסה לכתוב כאן כשהתוכן קשור יותר לרצים את ישראל, ושם כשזה קשור לחוויות שאני חווה באופן אישי. קצת קשה להבדיל, אבל אני מנסה. הריצה של יום שישי בבן שמן היתה ריצה כזו, של חוויה, למידה, משהו שמשנה את התפיסה, בצורה מסויימת, של הריצות שלי. כתבתי שם אבל אני מפנה מכאן, אם מענין אתכם לקרא.

Comments (0)

By ליאור, 30 באוגוסט 2009 14:47

בבוקר הריצה שלנו לפני שלושה שבועות או משהו כזה.. "אנחנו חייבים לרוץ לתותח". ריצות בכרמל הן הריצות של זוהר ואני מכבד את זה, אבל לרוץ את העלייה של התותח? איזו עלייה סיוטית שיושבת לי בראש בצורה עמומה כמשהו שעושים אולי פעם בשנה, באימונים לקראת וולוו צ'לאנג' או משהו כזה.. כשאני חושב על זה - משהו בסגנון הריצה בכיסלון... אז אולי הרעיונות ההזויים של זוהר עושים הגיון.. ולרוץ את העלייה של התותח יהיה אתגר מענין, זה בטוח.

קם ב:4:00, מתארגן ויוצא. זוהר רוצה שאני אהיה אצלו ב5:15 כדי שנצא לרוץ ב5:30, עם אור ראשון.. הפעם הריצה הרבה יותר תכליתית - בלי סיבובים בים ובשמורה, אנחנו יוצאים לכיוון מיר"ב. זוהר חזר מטיול ארוך ואני משבוע מנוחה, אז למרות שאנחנו חושבים לרוץ 3-3.5 שעות, זה לא בלחץ - אם יצא פחות זה גם בסדר.

בריצה הזו אני מנסה להשוות דופק עם זוהר, כדי להתחיל להבין את ההבדלים בנינו - מה הממוצע של כל אחד, כמה מהר הוא עולה ולהיכן, גם מהר הוא יורד וכו. בהמשך זה יהיה חשוב בריצות הארוכות כדי שנשים לב אחד לשני ונידע איפה כל אחד נמצא. אם לדוגמא היום ראינו שההבדל ביננו הוא בערך 10-20 פעימות לדקה בכל מאמץ, ובהמשך נראה שבאופן חד פעמי ההבדל משתנה, נוכל לדעת שמשהו קורה וצריך לשים לב (כמו שמישהו מתיבש, או עייף וכו).

בכלל הריצה זו עוד הראתה לי כמה זוהר ואני שונים, וחשבתי לכתוב על זה פוסט השוואתי. זה מצחיק ממש איך כל דבר ששונה מסביר לי איך עוד דברים שונים - המוזיקה שזוהר אוהב, איך הוא שומע אותה ומה זה עושה לו - הכל הפוך ממני.

אז הגענו למיר"ב, ורצנו במיטב הסינגלים שהספקנו. זוהר נותן לנו שעה- שעה ועשרים למיר"ב כדי שנגיע לתותח לפני השמש. זה רעיון לא רע להתחיל בסינגלים ולעבור לריצת שטח רגילה, לעשות את הקטעים הטכניים רעננים וחזקים.. אבל בשבילי זה לא היה מספיק זמן.. וזוהר לוקח אותי לנחל מערות השנוא - פשוט ריצה של קילומטר לערך על אבנים קטנות ומשוננות, דפיקה אחר דפיקה בכף הרגל - וככה איך שאתה רואה את הסוף (סוף סוף) האבנים גדלות והופכות להיות ממש כואבות. זוהר מת על זה, מה אני יכול להגיד?

ריצה קלה בשדות הבננות, ואנחנו מגיעים לעלייה של התותח. בחור עם אופניים בדיוק יורד ואנחנו מתחילים בטיפוס המטורף הזה, או לפחות מה שזכור לי כטיפוס מטורף. שנינו משווים את העליה בריצה לעליה בסינגל ספיד ומתפלאים כמה הרבה יותר קל לעלות בריצה, אפילו יותר מהר מאשר באופניים. אחרי שעה וארבעים (כולל שעה ועשרים במירב) אנחנו כבר למעלה, מצטלמים, וידיאו וכאלה, ויורדים לצד השני. יש סיפוק ונוף מדהימים למעלה, למרות המהירות שהגענו לשם.

מכאן הריצה פשוטה למדי, בעיקר מישור. פוגשים חבר לרכיבה של זוהר שמכיר את הפרוייקט ונכנס לאתר (אהלן גיורא! אל תדאג, זה אתר, זה לא בלוג!), מעריך את מה שאנחנו עושים ושואל אם צריכים עזרה. זה כיף שאנשים רואים ומציעים לעזור, כאילו אנחנו לא לבד בעניין הזה (שזה, פחות או יותר, היתה מטרת האתר). אנחנו עוקפים את כרם מהר"ל, ומגיעים למסלול בית היערן, עוד 40 דקות, קצת עליות והביתה.

ענת מקבלת את פנינו בחיוך, היא ערה כמעט אותו זמן כמונו, מארגנת ארוחת בוקר זריזה וטעימה, רק בשביל זה שווה לי לקום חצי שעה יותר מוקדם ולהתארח אצל זוהר, ולא באיזור שלי, אני אומר לכם.

Comments (0)

By זהר, 29 באוגוסט 2009 16:09

חשבתי איך לקרוא לפוסט, ברור היה לי שהוא מחייב את אלמנט הריצה של יום שישי - "התותח". לא, הכוונה לא שליאור תותח (מה שהוא כן) ובטח ובטח לא אני, הכוונה לעליה הידוע בשם התותח. כל חובב רכיבה בסביבות חוף הכרמל מכיר את העליה שמתחילה בבננות של עין-כרמל ומטפסת לה לשיא הגובה ממנו נשקף נוף מדהים של קו החוף, עתלית והמצודה בצפונה, המושבים והשדות.

היה לי ברור שאחרי תקופה של שבוע פלוס העדרות, רק על זה מגיע פוסט נפרד (טרק עם ענת אישתי בהרי הקצקר), ומספר ימי שישי בהם לא רצנו ביחד, שנעשה משהו כיפי. התותח היה כבר על הכוונת מזמן ויצאנו לרוץ.

ההתחלה מהבית אצלי במושב הבונים בשעה 5:30 בבוקר, שנינו מרגישים טוב, ליאור אפילו הלך לישון מוקדם...קצת אחרי חצות...

תחילה חימום עד מירב קצב נוח, מדברים, משלימים דברים, עדיין אור ראשון, פשוט כיף. מתחילים לטפס בשביל הלבן למעלה מירב, קצת סינגלים, עליה של הקמיקזה האמצעית, שבילי רון, וירידה דרך הסינגלים שמובילים לנחל מערות. יש כמה מקפצות חדשות לאופניים...

חבל, ריצה בנחל מערות זה אחד הקטעים האהובים עלי והשנואים על ליאור...הרבה אבנים, הרגלים חוטפות מכות, זויות משתנות, כל מדרך רגל שונה. הלוואי שליאור היה אוהב אותה יותר...

בסיום הנחל בכניסה לשמורה, ליאור חייב עצירה ביולוגית, הבטן לא במיטבה. עוצרים לרגע וממשיכים צפונה בשדות הבננות עד העליה לשביל (סימון שבילים אדום) המטפס למעלה. הגענו אחרי שעה וחצי לעליה ומצאנו אותה נעימה, קשה אך במידה הנכונה. עולים קצב טוב קבוע בלי שינויים. מצחיק, אנחנו שבויים בקריאת השטח של רוכבי סינגל-ספיד וכל הזמן מחפשים את הקו הנכון לאופניים...ומדברים על זה.

עלינו למעלה בעשרים דק', התותח ניצב לו באמצע השדות, ליאור מוציא מצלמה ומצלם קליפ קצר. ליאור איפה הקליפ?

משם פונים דרומה לכוון הכרם וממשיכים לרוץ. פתאום משום מקום אני שומע "זהר!", גיורא חברי מקבוצת אשכולות מצא אותנו. הוא אמר שראה שני רצים והיה בטוח שזה אנחנו, איזה כיף לפגוש אותו מכניס ככה חיוך וכיף לאמצע הריצה. עברו שעתיים פלוס וגיורא שואל לאן פנינו מועדות..."לא יודעים" אנחנו עונים. אולי למירב בחזרה, טיפוס להר וסינגלים...אולי ליער עופר דרך מעלה בית היערן משם לרדת דרך היער הקסום.

כיף שאנחנו במצב שבו אנחנו מתגלגלים לנו ותוך כדי סוגרים על הדרך. נפרדנו מגיורא לאחר מספר דקות.

הלכנו על האפשרות השניה, יותר נכון רצנו את האפשרות השניה. היה בסדר, שום דבר מיוחד, עולים יורדים ומדברים. אנחנו משווים דפקים כל הזמן, ליאור בדופק 150-160 אני תמיד יותר 160-170, לא נורא. לקראת החזור מתחילים לראות את העייפות בדפקים. שנינו מרגישים טוב מחוייכים, אבל הדופק קצת עולה מראה לנו שגם בחזור במישור הוא לא חוזר לרצפה. ליאור לא מבסוט, מציין שאנחנו חיייבים לרוץ שלוש שעות פלוס מבלי לעלות דופק "בסיס". אני אומר מה נעשה, בכל זאת שלוש שעות...

בדרך הביתה, התאומים ברגל ימין שלי מציקים לי. מאז הטרקים בקצ'קר לפני שבוע, נתפסים לי התאומים גם תוך כדי שינה. הרגל מתחילה להתקשות ואני אומר לליאור שאני רץ על גבול נקודת התפיסה. לקראת המושב אני מרגיש שזה עבר ומעלה קצב...ליאור עומד על כך שזה לא אחראי מצידי...נו טוב, אני מוריד וקצת אחרי מגיעים הביתה.

ענתי כבר חתכה (את האצבע) סלט...ביצים על האש ואנחנו אוכלים ארוחת בוקר.

איזה עונג שישי!

נתונים:

זמן - 3:07ש'

מרחק - 30ק'מ

טיפוס - 870מ'

קלוריות - 2183

Comments (1)

By ליאור, 20 באוגוסט 2009 0:17

כשרצתי את הריצה הארוכה של סוף השבוע, אחרי 10 דקות של קללות על עייפות, שינה, ריצה בלילה ופחד משעמום של ריצה לבד במשך 4 שעות כמעט, התחלתי לקלל את זהר שנוסע לחו"ל ומשאיר אותי להתאמן לבד. אח"כ כבר התחלתי ממש להנות, ומי זוכר את הקושי, הקללות והשינאה.

כשסיימתי את הריצה כל מה שרציתי לעשות זה לשבת ולכתוב, על הכאב וההנאה, על הוידיאו שצילמתי בדרך, על מצבי הרוח המשתנים תוך כדי ריצה של שלוש וחצי שעות - עייפות מנטלית, התעלות נפשית, רוגע ועייפות פיזית, אם אתם שואלים מה הסדר הכרונולגי. שמחתי שצילמתי את הקטעים האלה בוידיאו, מה שעזר לי לזכור קטעים בדרך, התקשרתי למי שיכולתי כדי לדבר ונסעתי לפגישה עסקית. אחר כך רציתי לערוך את הוידיאו, אבל ישנתי.

עייפות סוף השבוע ועייפות הסייקל (cycle) קשות. אני מתאמן בסייקלים של חודש: שלושה שבועות של עומס הולך ועולה, ושבוע מנוחה בו אני רץ חצי, פחות או יותר, מהרגיל, ודופק נמוך. המטרה היא להגיע די תשוש לסוף השבוע האחרון, ולהתאושש בשבוע שאחריו. מטרה נעלה, אבל להיות תשוש פיזית זה לא קל - זה משפיע גם על התשישות הנפשית. וכך מצאתי את עצמי לא כותב, יום אחרי יום, ואומר לעצמי שמחר, מחר אני אכתוב.

בנתיים הריצה ההיא מתרחקת, השבוע ממשיך, ריצת ה22 הקשה של יום שני, האינטרוולים של שלישי, ה20 של רביעי.. וממסלול מדהים וארוך נשאר רק עוד זכרון אחד, כמו זכרונות רבים וטובים שהחיים האלה מספקים..

ליודעי דבר ותעניינים, המסלול בכיסלון ירוק, גם בקיץ. הוא בנוי מעלייה מטורפת בהתחלה, עד צובה, וירידה לעמק, שם אפשר לחתוך חזרה או לעלות לצד השני, לדרך נוף צפונית שהיא ירידה מתונה עד למטה.. זה מה שאני עשיתי, וכך הרווחתי עוד עליות ודרך הרבה יותר יפה.

סה"כ המסלול כלל בערך 1300-1500 מטר טיפוס, 3000 קלוריות בקירוב, אז אפשר לאכול הרבה. נראה לי שבאופן כליי המשקל שלי בירידה למטה, אני צריך להתחיל לשים לב יותר למה וכמה אני אוכל, שאני לא אגמור רזה כמו זהר ולא יהיו לי תירוצים.