Comments (1)

By זהר, 10 בנובמבר 2009 9:51

חברים היום זה מתחיל…בעצם מחר אבל היום אנחנו כבר יוצאים צפונה!

ההתרגשות רבה, ההכנות בשלבי סיום, מזג האויר נראה ככה ככה - גשם קל ביום שישי אבל נחיה עם זה.

טוב, אני מאמין שעוד יהיו הרבה הפתעות אז הגישה עכשיו צריכה להיות שמה שלא קורה, אנחנו מסיימים את המקטע היומי, וכך נעשה במשך 10 ימים!

במשך הימים הבאים, ידידנו דרור אמון על ניהול המידע והעדכונים באתר. אנחנו מתכננים לעלות תמונות ועדכונים מספר פעמים ביום, אתם מוזמנים לעקוב ולעודד…

ניתן ליצור עמנו קשר בחיוג לרכב המלווה שלנו - רועי 0507213631. כמובן שבחלקים מהיום גם ליאור ואני זמינים.

מילה אישית לסיום - מחר תחילת הפרוייקט, ה - 11.11 הינו יום ההולדת של חברי היקר והאהוב, ארז תמיר ז''ל, אשר נפל בשרותו הצבאי. אני מקווה שמהמרומים הוא צופה ועוקב אחרינו!

זהו, בהצלחה ולהת' באילת!

Comments (1)

By זהר, 9 בנובמבר 2009 15:27

איזה חוויה. אתמול בלילה שוחחתי שיחה ארוכה עם Ray Zahab האיש והאגדה שחצה את הסהרה בריצה, שבר את השיא בחציית הקוטב הדרומי וכרגע עובד על הפרוייקט הבא, חציית סיביר.

הכל התחיל באמייל ששלחתי לריי, בסגנון אנחנו שני חברים מישראל שיוצאים לפרויקט של חציית ישראל בריצה…, לא עברו שעתיים וקיבלתי ממנו תשובה "אנחנו חייבים לדבר - חיבוק ריי!!".

מה גדולה היתה ההתרגשות עבורי, לשוחח עם ספורטאי עילית ברמה שלו, לשתף ולקבל חיזוק, טיפים לדרך זה כל מה שיכולתי לבקש.

התקשרתי אליו הביתה, אחר-הצהריים בקנדה, הילדה שלו ברקע, דבר ראשון הוא שאל אם עדיין חם אצלנו כי אצלו כבר קר…, אמרתי לו שכאן זה גן-עדן לרצים מזג האויר ממש מתאים לריצה.

הבחור חם, סוחף ומלא רצון לשתף ולחלוק את הנסיון והידע. פשוט כיף לדבר איתו.

הוא שאל ואני ספרתי על הרעיון, ההכנות, התוכנית, מחשבות וחששות מהדרך אליה אנו יוצאים מחרתיים.

קשה לי לתמצת את כל השיחה, אבל במילה אחת - הכל בראש. נו טוב, אני קיוותי לאיזה נוסחת פלאים אבל מסתבר שאין! ריי דיבר על ההכנה המנטאלית בימים האחרונים, חשוב להרגיש חזק ובטוח בהצלחה. לאכול כמה שיותר ולישון טוב ואם ניתן לשלב מסאג' מה טוב…

מהרגע שיוצאים לדרך מבחינתו האדם הוא מכונה ששכבת התודעה - המנטאלית - שולטת על הנפש והפיזי.

אין קושי או מחסום שלא ניתן להתגבר אליו. כל הכאבים והפציעות זזים הצידה והמטרה היא לגמור את המרחק היומי - זאת התכלית. לטענתו המשברים הקשים צפויים בימים 3-4-5 ואם נדע להתגבר עליהם לאחר היום החמישי - נקודת האמצע - הכל פתאום נהיה קל יותר.

התוכנית של לשבור את הריצה לשני מקטעים הינה הדרך הנכונה לטענתו. בסיביר היעד שלו הינו 70ק'מ ליום, בשני מקטעי 35ק'מ. חשוב לישון באמצע היום ולאכול טוב והמון. מבחינת שריפת קלוריות בגלל המאמץ, ככל שנתקדם בריצה, שריפת הקלוריות תעלה וצריך לקחת את זה בחשבון.

לקראת סיום השיחה פתאום שאל אותי עם איזה נעל אנחנו רצים…כמובן שעניתי ברוקס, "awesome" אמר גם אני רץ רק עם ברוקס! המשיך ואמר שהוא ממליץ לכל מי שנכנס לתחום האולטרא לרכוש ברוקס קסקדיה שלטענתו הנעל הטובה בעולם מסוגה. איזה כיף לי ולליאור זאת הנעל שלנו!!!

מפתיע הוא רץ רק עם ה - T6 של ברוקס שהינה נעל תחרותית ללא כל תמיכה או שיכוך. הוא אמר שהוא רץ בטכניקת ריצה של אימפקט נמוך וחשוב לו יותר המשקל נוצה של נעל על פני שאר הירקות. הוסיף ואמר, תעזוב את זה עכשיו, אחרי הפרוייקט נדבר על זה ואני אשלח לך חומר אבל עכשיו לא משנים כלום!

השיחה הסתיימה בזה שריי ביקש שאני אמשיך לעדכן אותו והוא מחכה לתמונת הסיום מאילת!

מהאתר של ריי:
"Challenge. Distance. Discovery"

Comments (0)

By זהר, 31 באוקטובר 2009 17:29

לפני מרתון ואולטרא מבצעים תקופת טייפר שנעה בין שבוע לשבועיים ממועד האירוע. הכוונה להוריד עומס, לתת לגוף לנוח, לבנות את סיבי השריר ולתת למאגרי הגליקוגן את הזמן להתמלא. יש המון חומר בנושא ברשת.

אצלנו זה קצת שונה היות ואנחנו לא הולכים על מאמץ חד-פעמי (ארוך ככול שיהיה) אלא למאמץ ממושך. אין את הרגע בו אתה עומד על קו הזינוק וצריך לתת את הכל.

מבחינתי שלב בניית הכושר הסתיים, מה שיש יש, הרבה לא ניתן לעשות בזמן שנשאר. יותר מפחיד אותי פציעות מיותרות, נקע, סתם להחליק בחושך. פשוט אין טעם.

אני מקפיד לרוץ עכשיו בזמן שנותר לפחות כ - 15ק'מ ביום. קצב נוח, לעיתים מבצע מתגברות אבל ממש אין לי עניין לגרות את סף חומצת החלב בשלב זה. מתיחות אחרי הפעילות וזהו.

הכי חשוב לישון ולאכול ולשתות טוב.

אני חייב לציין שלמרות שתמיד מתיחסים לתקופה הזאת גם ככלי לשיפור הבטחון אצלי זה עובד ההפך. אם אין לי את תחושת הקריעה אני מתחיל לחשוש שאני מאבד כושר. אתמול רצתי והיה לי קשה להאמין שזה היתי אני שרק לפני שבוע שרץ 50ק'מ באותו יום.

בכלל, אצלי הגוף לא אוהב ריצות פחות משעה. אם זה ברכיבה או בריצה תמיד בשעה הראשונה אני חווה נפילות כוח אשר מלוות עם משברים. אני כבר מכיר את הזמנים בד'כ אחרי 20-25 דק' ולפעמים גם באזור ה - 45דק' למאמץ. אחרי זה כאילו תחושה של העלאת הילוך. המהירות עולה ולסרוגין הדופק יורד וישנה תחושת קלילות. תחושה זאת מלווה אותי למשך השעות הבאות.

כמה שאני למוד נסיון ויודע מראש על המחזור הזה, ככה לפעמים אני נופל בפח שהוא טומן לי. היום למשל רצתי לכרם-מהרל ובחצי הראשון לא היה לי ממש כיף, אם לומר את האמת ממש לא היה לי כיף, ופתאום כאילו הכל מתהפך, הגוף משתחרר וחיוך עולה על פניי עד הבית…

ביומיים האחרונים יורד גשם ותחושת הריצה בגשם מלווה בריחות החורף ממש גורמים להרגשה נעימה. אין את השמש על הראש והלחות של הקיץ. הפנים שטופות זיעה וגשם, הבגדים רטובים ולפעמים אני מוצא את עצמי ככה רץ כאילו בלי כוונה באמצע השלולית.

זהו, עכשיו אני מייחל לשמש שתייבש את כל הבוץ כי המחשבה שלאורך הקטע הצפוני צפוי לנו בוץ וגשם מלחיצה. ישנם קטעים שהם בלתי עבירים בעליל בבוץ. תחזיקו אצבעות, על היטל הבצורת והכנרת נחשוב אחרי שנגיע לקטע הדרומי.

Comments (1)

By זהר, 30 באוקטובר 2009 13:55

אתמול ליאור ואנוכי פגשנו את אילן בניסטי מברוקס לפגישה על איך ברוקס יכולה לעזור לנו להגיע לאילת…

למי שלא זוכר, את תחילת דרכינו בפרויקט ה‪ת‬חלנו בביקור אצל אילן שבסופו התאמנו מספר סוגות נעליים ורכשנו ציוד ריצה נוסף. אני את אילן מכיר עוד מתקופת הצבא כך שזאת היתה הבחירה הטבעית עבורנו.

בכלל, הרומן שלי עם ברוקס החל לפני מספר שנים שבאחד מביקורי בארה'ב התאימו לי נעלי ברוקס באחת מחנויות הריצה המקצועיות בניו-יורק ומאז אני רץ רק עם ברוקס. לימים נודע לי שאילן היבואן של ברוקס דבר אשר הוסיף מימד נוסף ליחסים עם המותג.

טוב בחזרה לפגישה, אחרי שהאפשרות של לרוץ את הדרך במקומנו לא צלחה, אז הדרך היחידה שנשארה לעזור לנו היא להגיע לשם בעצמנו עם הציוד האהוב מבית היוצר של ברוקס.

אילן נרתם למשימה וביחד עם הצוות בחנות דאגו לנו מכל הטוב שיש לברוקס להציע. היה פשוט כיף וחוויה להתאים את הציוד לפי מידה לליאור ולי, כל פריט נמדד…אני מתעקש על היותי "S" וליאור על היותו "M" מידת נעליים זהה לשנינו 10 שכבר הוכיחה את היעילות שבכך.

בתור חובב ציוד מושבע שכמוני, שמסתובב בכל הזדמנות בחנויות ריצה, טיפוס ומחנאות בארץ ובחו'ל, קשה לתאר את העונג שבבחירת ציוד ברמה כזאת מא' ועד ת'.

יצאנו מסודרים מכף רגל ועד ראש תרתי משמע, נעליים, גרביים, מכנסי ריצה, טייטס ריצה, חולצות קצרות וארוכות, מעיל רוח/גשם מדהים בצבע צהוב ואפילו כובע ריצה….

רגע לפני שעזבנו, אילן עוד הוסיף שהיה מת להצטרף לחלק מהדרך רק חבל שהוא טס לארה'ב לכנס השנתי של ברוקס באותו מועד…משם יגיע ישירות לאילת לאליפות הארץ בטריאטלון בסוף שבוע של ה - 21-20 לנוב'…ולחכות לנו בהגעה!

קבלנו הרבה עצות טובות מהחברים מברוקס ואנחנו מרגישים אסירי תודה לאילן על הגשת העזרה והיחס ברמה הזאת. רואים שאילן עושה את זה מאהבה ומתוך מסירות לענף הריצה במקצועיות הגבוהה ביותר.

תודה רבה.

Comments (3)

By ליאור, 28 באוקטובר 2009 9:28

כאילו רגע עבר מאז שזהר ואני התחלנו לחשוב על המסע הזה שלנו, רק דקה, והיום בדיוק, עוד שבועיים, בשעה הזו בערך נסיים את המקטע הראשון שלנו. מסלול הריצה כבר באויר כמה ימים, ואנחנו מתחילים לעבוד על הציוד ל10 ימים של אתגר קשה יותר ממה שעשינו עד כה. אתם מוזמנים לייעץ ולתת רעיונות.

מה עושים שבועיים לפני אתגר כזה?

נרגעים. תמיד. לכל אורך הדברים שנעשה בזמן הקרוב, חייבים להשאר רגועים. בספורט, בתזונה, בשתייה, בהכנות. ככל שנהיה רגועים יותר נגיע מוכנים ורעבים יותר.מתינות ואחריות חייבות להיות המנטרות שלנו, והכנות אחרונות, סגירת פינות. לא שאסור להתרגש, אני פשוט לא דואג מזה שנתרגש - זה יקרה מעצמו. זה כבר קורה. וזה דווקא די כיף.

בספורט אנחנו נכנסים לשלב מנוחה. זהר החליט להכנס בימים אלה, אני אנסה לרוץ עוד ריצה ארוכה אח בשישי ולהתחיל ביום ראשון. ברמה העקרונית ככל שהאירוע ארוך יותר צריך לנוח יותר זמן, וככל שאתם בכושר טוב יותר צריך לנוח פחו, אז יש כאן איזשהו שילוב. אני לא אוהב לנוח הרבה לפני מירוצים, הביטחון העצמי שלי ביכולות נפגע, ובמקרה הספציפי הזה אני נמצא במקום פסיכולוגי מאוד טוב לקראת הריצה הזו וחבל לי לפגוע בזה. ברמת הכושר אני מרגיש טוב למדי, למרות שהרגשתי טוב יותר לפני מירוץ ה24 שעות של לפני שבועיים, והיו לי כמה שבועות קשים. אבל הגוף מוכן, פחות או יותר, ושום דבר לא ישנה באמת עכשיו.

לנוח בספורט לא אומר שלא נעשה שום דבר - אבל לא נעשה שום דבר מסיבי. לא נרוץ 4 שעות, לא ניתן אימון ספרינטים מסיבי, אבל נרוץ פה ושם, שעה או שעה וחצי עדינות.

בתזונה נחייה בריא. הרבה מים כל הזמן, בלי אלכוהול. בלי שומנים מיותרים. המטרה היא להגיע נקיים ומלאי ויטמנים ככל האפשר. אני אישית לא מאמין בהעמסת פחממות שבוע לפני מירוץ (הליך שהאמינו בו לפני כמה שנים שאמר שבגדול אפשר לא לאכול פחממות כמה ימים כדי להגיע למחסור ואז להעמיס המון פחממות, בתקווה שהמחסור הקודם יגרום לקליטת פחממות מוגברת), אבל באופן כללי אשתדל לאכול מאוזן: הרבה פחממות טובות והרבה חלבון. בשר. טעים.

מה יהיה? לא יודע. לא עשיתי משהו כזה. לא עשיתי משהו קרוב לזה. האם יהיה אפשר להשוות את זה למשהו? לא יודע. לא נראה לי. אני כמעט בטוח שהמאמץ יהיה בעיקרו נפשי, אנ בטוח שיהיה הרבה כאב והרבה סבל, ומה שצריך לחשוב זה בעיקר - אנחנו מתחילים את זה, אנחנו מסיימים את זה. אין מצב שלא. אין מצב.

Comments (8)

By זהר, 26 באוקטובר 2009 12:35

מבחינתי המון אנרגיה סביב ההכנות. לאחר שעלה הציר לאתר, חלוקת הריצה למקטעים‪,‬ אתמול הכנתי את חוברת הריצה עם המפות והמסלול המתוכנן. חוברת אחת לצוות הסיוע ואחת לנו למעקב תוך כדי הריצה. המסלול יעלה ל - GPS ונוכל לעקוב על המפה לפי WP וכמובן לדווח לצוות על מיקום במידת הצורך.

השבוע אנחנו פוגשים את אילן מברוקס. אילן ואני מכירים הרבה זמן עוד מתקופת הצבא ולאורך השנים אני רץ רק עם ציוד של ברוקס. בזמן האימונים רצנו עם ציוד ברוקס, נעליים, כובע, מכנסי ריצה וגרביים. עכשיו צריך לסגור על הציוד לפרוייקט במסגרת של ליווי קרוב יותר. פרטים בהמשך…

יש גם אולי איזה מעקב תקשורתי לפרוייקט, פרטים בהמשך. אני לא בטוח אם זה טוב או רע, יש דעות לכאן ולכאן אבל כנראה שזה בסה'כ נחמד וחיובי.

מבחינת ריצה, אני מרגיש בכושר טוב מאוד, הריצה זורמת לי בכיף רק צורכת המון זמן. המון זמן של ריצה לבד, אני מדבר על שעות, שמיעת מוזיקה והמשכיות של התנועה.

רציתי לרוץ בסוף שבוע סימולציה של הפרוייקט, כלומר לרוץ מספר פעמים והצלחתי חלקית. הרגשתי לקראת יום רביעי חמישי מין קרירות מלווה בגרון וחולשה כללית בגוף. חשבתי אם זה חכם מבחינתי עכשיו שאיזה מחלה יושבת עליי לנסות מאמץ כזה אבל לא רציתי לדחות את הניסוי מה גם שאין הרבה זמן.ֿ

חמישי יצאתי לניסוי כלים, ריצה קלילה של עשיריה בקצב טוב כדי להרגיש את הגוף לפני שישי…עבר בכיף והחלטתי לצאת למחרת בבוקר למקטע ראשון.

שישי בוקר אני פוגש את מוקי די', חברי היקר ששמח לבוא ללוות אותי באופניים. תכננתי 30ק'מ יצא בסוף 35ק'מ, היה כיף לרוץ ככה עם מוקי ברחבי רמות מנשה-דליה-עין השופט וחורשן. בערב יצאתי לריצה נוספת - מקטע שני, היה פשוט כיף לרוץ בחושך עם פנס ראש, חזרתי אחרי 15ק'מ היות והינו מוזמנים לארוחת ערב. סה'כ 50ק'מ והתחושה טובה מה גם שזה מוסיף קצת בטחון הניסויים האלו.

טוב, אני לא ממשיך לפרט את כל ריצות השבוע כי ראשית, זה משעמם אותי לכתוב על זה, ושנית אולי אותכם לקרוא על זה…ובכל זאת אתמול בלילה קצת הלכתי לאיבוד בנסיון למצוא את אחד השבילים הדרומיים למושב עופר. מצאתי את עצמי מגיע כבר לבת שלמה ולמרות שלא ממש התחשק לי לרוץ קטע מסויים בסוף בלת בררה רצתי אותו. זהו סינגל באמצע שום מקום - חושך מוחלט - נראה כאילו נלקח מהאגדות. מסביבי כל הזמן לחישות של חיות בשיחים, יללות תנים, הפנס ראש שלי כמעט וכבר לא מאיר…מזל שיש את המיקסים של עופר ניסים ב - iPod זה נותן את הקצב והכיף להמשיך. יצא ככה 20ק'מ ריצת טיול לילית שכזאת.

Comments (7)

By זהר, 21 באוקטובר 2009 14:03

ב - 11.11.2009 מתוכננת ההתחלה מקיבוץ דן.

בימים האחרונים אנו סוגרים את הציר ואני מקווה שבימים הקרובים נעלה את המסלול ואת תוכנית הריצה המפורטת לכל יום ויום.

זה נראה מדהים ומרגיש ככה, כבר ראיתי ב - Google Earth טיסה בגובה נמוך של כל המסלול והתרגשות רבה. רק מה, לא היתי רוצה לעסוק בניווטים תוך כדי ריצה וישנם קטעים רבים שדורשים נווט, צריך לחשוב איך לפתור את זה. ברור שיש GPS עם המסלול וקטעי הריצה במפה אבל בכל זאת...לעצור בחושך ולהתחיל לנחש אם השביל הוא ישר או שמאלה/ימינה מזה נראה לי מיותר...

לא נשאר הרבה אימונים ועד כשבועיים נתחיל להוריד מתח והילוך לקראת היציאה.

נושא פתוח הוא המנהלה - לצערי גם ליאור וגם אני עסוקים ולא שקדנו על מלאכת האירגון. עכשיו אין ברירה צריך לסגור כל כך הרבה דברים.

טוב אמרתי קצר...

Comments (6)

By זהר, 17 בספטמבר 2009 22:09

פתאום שקט, אין לחץ, ירד קצת המתח שהיה מנת חלקי בחודשים האחרונים, לאכול נכון, להתאמן, לישון מוקדם, לקום מוקדם, להספיק, להספיק….

כאב חד הופיע כרעם ביום בהיר ביום שני בקרסול ימין בזמן ריצה. תפס אותי לא מוכן, אמרתי לעצמי שיט! מה זה הכאב הלא מוכר הזה, משהו חד -אמיתי - לא איזה עייפות ממאמץ, שריר כואב או כל כאב אחר שכל מי שמתאמן מכיר. עצרתי בצד, חלצתי נעל וחפשתי משהו חיצוני ולא היה כלום, ליטפתי את הרגל מחפש סיבה כיוון אבל כלום.

חשבתי לעצמי בספק נחמה ספק בתקווה, יאללה זה בטח כלום. נעלתי נעל ואיך שהתחלתי בום. זה שם, זה לא עבר ולא הולך לשום מקום וככה אני עצרתי עuד מספר פעמים.

טוב מה עושים, אני 10ק'מ מהבית, אין טלפון ואולי זה בעצם כלום ואני סתם מגזים, חזרתי הביתה בקצב איטי, כאשר הנעל עם שרוכים פתוחים ומשוחררים. במשך היום לא הרגשתי כאב ככה שמבחינתי זה נגמר!

יום שלישי, למחרת, מתכונן לריצת אחה'צ מאוחרת בתוכנית עליות וסינגלים במשך שעתיים. התיק מלא מים, תמרים, ג'לים, אייפוד עם מוזיקה טובה, נצנצים ופנס ראש לחושך. לא מספיק לצאת מהבית, חימום קל שבקלים וזהו הרגשתי את הכאב באותו מקום מחכה לי מיום אתמול.

טלפון לליאור, אחי מה עושים אני לא ממשיך לרוץ ככה יש כאן בעיה…ליאור באותה דעה ואני הולך הביתה עם ראש שפוף.

מתקשר לד''ר דניאל פישמן, שעליה אני חייב לכתוב בנפרד, אבל עכשיו אציין שהיא בדמות המלאך המושיע וקובע תור למחרת לבדיקה.

בבדיקה ד''ר דניאל קובעת לאחר בדיקה מקיפה, שיש דלקת ברצועה או משהו כזה ומציינת שאין אימונים לשבוע וחצי הקרובים ואחרי זה נראה. משחות ותחילת טיפולים ואני מקווה שבהקדם הצרה מאחורי. לא בא לי לזלזל בזה או לזגזג בטיפול ולהחריף את המצב. כרגע אין אימונים נקודה.

המזל ששבוע הבא אני בחו'ל בכל מקרה שבוע אימונים מסיבי לא היה מתוכנן, אזי שבוע מנוחה.

עדכון יותר מקצועי על המצב בהקדם עם פרוט מלא.

Comments (0)

By זהר, 12 בספטמבר 2009 22:21

טוב מה היה לנו, עליות עליות ועליות וזה בנסיון למצוא את הדרך לעין-חוד דרך השטח.

המטרה היתה פשוטה, לצאת מהבונים, סינגלים במירב, ירידה לבקעת מהר'ל, זרימה לכוון התותח מאחור, ומשם דרך השבילים לעין-חוד ובהתאם לזמן אולי אפילו מלון יערות הכרמל ולמצוא גם את הדרך לחניון האגם….

יצאנו בשעה 4:50 בבוקר בחושך מוחלט, פנסים על הראש, תיקים על הגב מלאים בכל טוב. אני עם 3ל' איזוטוני, תמרים, בננות, ג'לים וכדורי מלח. המטרה לרוץ 4:00-4:30ש', לשמור על תזונה רציפה ובלי נפילות כוח. בשביל זה מתוכנן כל 20-30ד' תזונה.

עד ה"תותח" הכל לפי התכנון, קצב יחסית איטי לקצב הממוצע שלנו אבל אין דבר, יש עוד כמה שעות. אני אומר לליאור "אחד השבילים אמור להגיע לעין-חוד", לפחות ככה אמר לי רועה צאן לפני זמן מה…

טוב לא עין-חוד ולא נעליים, עלינו על איזה שביל מבטיח רק כדי להגיע לאותו מקום מצד שני. החלטה מהירה נחזור לאחור ונעלה בציר המסומן באדום לכוון דליית אל-כרמל דרך ה"מזבלה". אני בטוח שראיתי במפה משם ציר ברור לכוון…עין-חוד.

טוב אז עלינו בעליה ובשביל הראשון הברור פנינו שמאלה…וחזרנו…זה לא זה, ממשיכים לעלות, ושוב פניה ברורה שמאלה, אני חושב זה חייב להיות זה…עלינו על השביל המתפתל, נראה מבטיח עולים ויורדים…שיט, השביל נגמר בשום מקום….חוזרים לעליה.

הגענו לדאליה, "המזבלה פחות מסריחה" אומר ליאור, לפעמים אי אפשר לנשום שם מרוב סירחון. הנה אדם הולך בשביל, "בוקר טוב" אנחנו אומרים…"אחי, איפה השביל לעין-חוד" שאלנו…והאיש מראה לנו את השביל היוצא מפאתי דאליה.

טוב לפחות בפעם הבאה נדע. חשבנו לעצמנו שלפחות הקלטנו את הדרך ככה שבבית מול גוגל נראה איפה הינו ואם בכלל הינו בכוון עין-חוד.

מילה לגבי העליה לדאליה, העליה עברה יותר נעימה מאופניים על כך שנינו מסכימים. האמת יותר מאשר אני שונא לעלות אותה, יותר אני שונא לרדת אותה. גם כאן יתרון ברור לרגליים. לרדת את הירידה עם אופניים מפרק לי את הכתרים מהשיניים!

משם כבר נהיה מאוחר. החלטנו לרדת לכרם ומשם להחליט אם לעלות שוב למירב או דרך יער עופר. ברור שרצנו את האפשרות הארוכה, ולא סתם עוד הוספנו קטע נוסף ככה בשביל הכיף.

סיימנו בבונים אחרי 4:20ש', 40ק'מ וטיפוס מצטבר של 1350מ'.

מילה על התזונה, בעיקרון היה בסדר גמור, הרגשתי טוב מבלי נפילות כוח. מה שאני מתחיל להיות בטוח בו זה שהתמרים לא עושים לי טוב בבטן. בעיקרון אני אוכל כל שעה שני תמרים, מעבר למתיקות בפה אני מרגיש אחרי זה ממש לא נעים בבטן. תוך כדי, עברתי לכל חצי שעה תמר אחד ולאחר חצי שעה נוספת בננה או ג'ל. זה כבר היה יותר טוב. האיזוטוני היה בסדר, נראה לי שפעם הבאה אולי פחות מרוכז כדי להוריד את מפלס המתיקות. כדורי מלח כל חצי שעה כדור אחד.

יאלה פעם הבא לעין-חוד, את הדרך אנחנו כבר מכירים.

אחרון אחרון, שנינו החלטנו שאין כמו לרוץ בחושך, כל שעות הריצה עד הזריחה הם רווח נטו. כאילו שהם לא נספרות. יותר נעים, יותר קריר ואולי יותר מרגש ומפוקס רק באור של הפנס. זה המתכון לריצות הבאות שנעבור את החמש שעות ויותר…

Comments (0)

By זהר, 10 בספטמבר 2009 15:12

למרות שלא כתבתי זמן מה, הפרוייקט מתקדם יפה ולפי התוכנית.

היה לי באופן אישי שבוע מדהים, הריצות התלבשו לי ממש טוב, זרמו טוב, עמדתי במטרות האימונים והכי חשוב אני מרגיש חזק ומתחזק…וגם שברתי שיא שבועי של ק'מ מצטבר.

נתחיל ביום שישי שעבר שלצערי לא יצא לי לרוץ עם ליאור. זיוי שלי חגגה יום הולדת 10 עם חברים לכיתה ונגזר עלי להיות מוקדם בבית. יצאתי כבר ב - 5 בבוקר, ככה בשקט בחושך, והיתה ריצה ממש טובה אם כי קצת קשה.

בשבת הצלחתי לשלב רכיבה עם חברים יקרים, מורי ורבי די'גי' מוקי וגיא מהצמד והמותג "גיא ועינב". רכיבת 29 הילוכים של מספר שעות בשדות הפתוחים שבין בת-שלמה, רמות מנשה, דליה ומה שביניהם. אפילו עלינו לחורשן על הדרך בשביל להכניס איזה סינגל בירידה חזרה. כמה שונה רכיבת חברים מריצה לבד. היה לי כיף ועל כך תודה לגיא ומוקי.

ראשון, ריצת שיחרור בדופק נמוך של שעה ומה שכיף לראות איך המהירות הממוצעת עולה לאותו טווח דופק. זאת אומרת שלפני מספר חודשים המהירות הממוצעת שלי באותו דופק היתה נמוכה בקצת פחות משני קמ'ש

… …ובשני, ריצה כייפית של פחות משעתיים של מירב עליות, ריצה משכרת בסינגלים זורמים וחזרה הביתה כבר עם נצנץ בחושך. זהו הימים מתקצרים ומרגישים את ההבדל באוויר. שלישי מנוחה ואכילה! ואתמול ארוכה של אמצע שבוע כדי לעלות ק'מ מצטבר וזמן גילגול רגליים. היה מדהים, לגנוב ריצה ארוכה של שלוש שעות באמצע שבוע זאת מתנה. אז תודה לענתי ששלחה את הילדות לבית ספר ואפשרה לי להנות…שוב!

היום ריצת גילגול להכין את הגוף למחר אחרי אתמול! המטרה מחר עם ליאור לעבור לריצת שטח של למעלה מארבע שעות. בתוכנית כל טוב שיש לכרמל להציע, אלוהים זה הולך להיות לא פשוט! ועל זה בפעם הבאה…

אה לסיום, נפגשנו ליאור ואנוכי בתחילת השבוע לתאום מסלול וזה נראה ומרגיש בכיוון. כמה נחמד לשבת סביב המפות ולהגיד, "נרוץ מפה" "נעלה מכאן" וכו'. המסולול הצפוני סגור, נשאר לתפור את המרכז והדרום אבל באופן עקרוני סיכמנו על המסגרת.