ריצת אפיק
Comments (8) איך שאני שונא לקום בבוקר. 3:45 אני מתעורר, יש לי חצי שעה ליציאה שזה בדיוק הזמן הדרוש להתארגן אבל אני קצת איטי. שותה אספרסו אוכל משהו, שני טוסטים- האחד עם גבינה צהובה והשני עם ריבה. לוקח את הציוד שכבר הכנתי יום קודם ויוצא בדיוק בזמן.
מגיע למצפה מודיעין ב - 5:15 ומוצא את ליאור עייף, מה זה עייף, כל מה שהוא רוצה זה לישון איזה 5-10 דק'. ליאור הולך לישון אני מתחיל לאט להתארגן.
בודק את עצמי כל הזמן במחשבה ובתחושה ומקווה שעשיתי את הדבר הנכון היום שבכלל יצאתי לדרך. בימים האחרונים ואתמול אחרי הריצה של שעה, הרגשתי שעובדת עלי איזו מחלה. מסוג הדברים שאתה לא יודע להגדיר, חולשה, קצת צינון וגרון כואב. התלבטתי אם לרוץ חלש יותר ליד הבית או לצאת עם ליאור כמו שתכננו. לבסוף החלטתי לקום ולהחליט...
יוצאים לדרך, פותחים לאט ככה מין דישדוש שכזה להתחיל חימום. אני בלי חולצה ועם תיק על הגב ובו ליטר וחצי איזוטוני וחבילת תמרים שקניתי יום קודם בחנות מדהימה בראש העין. מבחינת תזונה המטרה שלי היום לשמור על תזונה רצופה של אכילת תמר כל 20-30 דק' ושתיה איטית לאורך האימון. לא להגיע למצב של תשישות לקראת הסוף.
קשה לי בהתחלה לשמור על חום גוף, אני אומר לליאור שקר מדי ולמרות שאני אמור להיות כבר "חם" עדיין קר לי. חושב שאולי חולצת ריצה היתה סוגרת לי את הפינה!
הריצה מדהימה, לעומת הריצה בשבוע שעבר, היום ליאור תכנן מסלול גדוש עליות וסינגלים. באיזה קטע של הדרך צעק לעברנו רוכב "איפה האופניים ואם איבדנו אותם?" וזה לא היה רחוק מהמציאות. דברנו תוך כדי שאם סינגל ספיד (ללא הילוכים) זה הזן שברכיבה אז מה זה לרוץ בסינגל ללא אופנים. לרוץ בשטח דורש המון ריכוז: איפה לדרוך, על איזה אבן להניח את הרגל, איך נכון לעלות את הקטע בשביל לשמור על תנועה מבלי צורך בדילוג חזק שיגזול יותר מידי כוח מיותר וכו'.
מבחינת ריצה זה לא ריצת כביש או אפילו ריצת שטח מישורית לצורך העניין. הדפקים משתנים כל הזמן, אין את היעילות שבשימור הכוח על ידי דופק קבוע לאורך זמן וכמובן מהירות. הריצה היום היא איטית יותר, טכנית יותר, מעייפת יותר...והרבה יותר כייפית.
הריצה עוברת במהירות ושנינו חזקים היום אחרי הכל.
בחצי השעה האחרונה מתחיל להיות כבר חם מאוד, "תל חדיד" עם שמש על הראש מתחיל להיות קשה יותר ואז כדי לעשות מעניין נגמר לי המים! איזה שטות, היתי צריך את העוד חצי ליטר הזה וחבל שעכשיו לסיום אין מים.
ליאור מתחיל לכנוס לעבר הסיום ופתאום למרות שאני מרגיש טוב וחזק אני מתחיל להזיע בטירוף, להתעטש ולנזול מהאף. נזלת בלתי פוסקת.
ליאור מציעה לי לשתות ממנו ולקחתי איזה שלוק, אבל הוא מתעקש שאני אשתה לפחות עוד אחד...
סיימנו קצת אחרי שלוש שעות. היה לי כייף גדול, הרגשת הסיפוק ממלאת אותי. היה לי יום טוב, הרגשתי טוב וחזק לאורך כל הריצה ללא נפילות כוח או משברים.
ניגש לאוטו דבר ראשון כדי לשתות, מארגן את השייק חלבון, וממלא מים מרוכב שחנה על ידנו כדי להשלים מלאים.
לצורך השוואה -
הריצה הארוכה ביותר שלי בהכנות למרתון טבריה היתה 3:05ש' באורך 36ק'מ, היום רצנו באותו זמן 26 ק'מ, זה ההבדל בין ריצת שטח טכנית כמו היום לעומת ריצה משורית.
הגארמין שלי הראה את התמונה הבאה מהריצה של היום, ריצה במעגלים תוך כדי עליה מתמדת, פרי דמיונו של Escher:
