Comments (6) מסר קטן מזהר וממני.. אין הרבה כח וזמן לשבת לכתוב פוסטים ארוכים, אבל עובר עלינו המון, מהיכרות עצמית דרך היכרות חברית, יחד עם רועי וירון, עד היכרות אינטימית עם מדינת ישראל הקטנטונת.
רק רצינו למסור שכל המסרים שלכם בכל הדרכים, סמסים, מסרים, הודעות באתר, פייסבוק, טוויטר - הכל מגיע ומעודד אותנו מאוד, אנחנו שמחים ואוהבים שיש לנו כל כך הרבה שותפים למסע הזה. מצטערים אם לא מצליחים לחזור תמיד, אבל הכל, הכל, פוגע במטרה. תודה!
יום שני הגדול. גדול. חשבתי שהקושי האמיתי יתחיל היום, עם העייפות והתשישות, אבל פיזית דווקא לא היה נורא בכלל. כן, כאב, והקצב ירד בכמה שניות לקמ, אבל בקטנה, במרחקים והזמנים שאנחנו מדברים עליהם.
אבל המישורים הגדולים, הריצה הקבועה והעובדה שקשה כבר, אחרי 13 שעות, למצא המון נושאי שיחה, ואני שוקע לאט לאט לתוך הזון. לא רק שאני נמצא שם, אני והריצה שלי, צעד אחר צעד, אלא גם היציאות החוצה לדיבור עם זהר, לאכול, לקשקש, ואז חזרה לאיזור - במהירות ובמדויק, מראים לי שאני נכנס למקום טוב.
פתאום אני מבין את גודל המשימה שלקחנו עלינו, אבל בדיוק באותו הרגע אני מבין עוד משהו חשוב: אנחנו עומדים לסיים אותה. אין כאן שאלה בכלל. להתרכז ולעשות כל מה שעשיתי עד עכשיו: לרוץ בקצב, לאכול טוב, וכשלא רצים - לאכול, לאכול, לאכול ולישון. כמות האוכל בלתי נתפסת ולא קשורה לרעב - כשהגוף שלי מאפשר אני אוכל.
ולהשאר בזון, הכי חשוב, להשאר בזון
המקצה השלישי (יום שני למסע, יום חמישי בבוקר) מתחיל ב5:30, בוקר קריר מעל הכינרת. הרגליים מרגישות כבדות אבל הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שיהיה. אולי מחר :)
היום צפוי לנו יום לא פשוט - עליות, אחר כך מישור, הפסקה, מישור ולסיום עליות קשות.
אבל זה לא הקושי היחידי. העליות הראשונות קשות בהרבה ממה שחשבנו, וגם הן עוברות בסוף. הנוף המהמם מלמעלה שווה את הקושי, ואנחנו מתחילים לרוץ במטעי זיתים. נהג טרקטור המוביל עגלה עם שלוש נשים עובר אותנו, וכולם מאוד נהנים מהמראה שזימנו להם הבוקר. גם אנחנו שמחים.. עד הירידה הבאה.
זה לא שאנחנו לא אוהבים ירידות (אנחנו לא), אבל אם עכשיו יורדים, אז מתישהו נצטרך לעלות, שוב. חושקים שיניים, ממשיכים. ואז סובלים בעליה הבאה.
ואז מגיע המישור, שמתברר כלא פשוט כמו שקיוונו, הוא כולו נוטה על הצד בזוית, כמו חוף ים, ויש לנו בערך 15 קמ כאלה. אבל אני כבר נכנס כאן לקצב שלי.. עוברות להן הדקות ואני לא שם לב. חושב על הכל - עבודה, יחסים, חברויות, טכנולוגיה ואה, כן, גם על הריצה עצמה. :) אני שקוע כל כך לפעמים עד שזהר מתלונן שאני לא מדבר איתו, ואני רואה שהיה שקט ב20 דקות האחרונות.
האם אני מוצא את השלווה שבריה המישורית, השקטה, זו שזהר אוהב ואני לא מסתדר איתה?
חברים היום זה מתחיל…בעצם מחר אבל היום אנחנו כבר יוצאים צפונה!
ההתרגשות רבה, ההכנות בשלבי סיום, מזג האויר נראה ככה ככה - גשם קל ביום שישי אבל נחיה עם זה.
טוב, אני מאמין שעוד יהיו הרבה הפתעות אז הגישה עכשיו צריכה להיות שמה שלא קורה, אנחנו מסיימים את המקטע היומי, וכך נעשה במשך 10 ימים!
במשך הימים הבאים, ידידנו דרור אמון על ניהול המידע והעדכונים באתר. אנחנו מתכננים לעלות תמונות ועדכונים מספר פעמים ביום, אתם מוזמנים לעקוב ולעודד…
ניתן ליצור עמנו קשר בחיוג לרכב המלווה שלנו - רועי 0507213631. כמובן שבחלקים מהיום גם ליאור ואני זמינים.
מילה אישית לסיום - מחר תחילת הפרוייקט, ה - 11.11 הינו יום ההולדת של חברי היקר והאהוב, ארז תמיר ז''ל, אשר נפל בשרותו הצבאי. אני מקווה שמהמרומים הוא צופה ועוקב אחרינו!
זהו, בהצלחה ולהת' באילת!
חשבתי איך לקרוא לפוסט, ברור היה לי שהוא מחייב את אלמנט הריצה של יום שישי - "התותח". לא, הכוונה לא שליאור תותח (מה שהוא כן) ובטח ובטח לא אני, הכוונה לעליה הידוע בשם התותח. כל חובב רכיבה בסביבות חוף הכרמל מכיר את העליה שמתחילה בבננות של עין-כרמל ומטפסת לה לשיא הגובה ממנו נשקף נוף מדהים של קו החוף, עתלית והמצודה בצפונה, המושבים והשדות.
היה לי ברור שאחרי תקופה של שבוע פלוס העדרות, רק על זה מגיע פוסט נפרד (טרק עם ענת אישתי בהרי הקצקר), ומספר ימי שישי בהם לא רצנו ביחד, שנעשה משהו כיפי. התותח היה כבר על הכוונת מזמן ויצאנו לרוץ.
ההתחלה מהבית אצלי במושב הבונים בשעה 5:30 בבוקר, שנינו מרגישים טוב, ליאור אפילו הלך לישון מוקדם...קצת אחרי חצות...
תחילה חימום עד מירב קצב נוח, מדברים, משלימים דברים, עדיין אור ראשון, פשוט כיף. מתחילים לטפס בשביל הלבן למעלה מירב, קצת סינגלים, עליה של הקמיקזה האמצעית, שבילי רון, וירידה דרך הסינגלים שמובילים לנחל מערות. יש כמה מקפצות חדשות לאופניים...
חבל, ריצה בנחל מערות זה אחד הקטעים האהובים עלי והשנואים על ליאור...הרבה אבנים, הרגלים חוטפות מכות, זויות משתנות, כל מדרך רגל שונה. הלוואי שליאור היה אוהב אותה יותר...
בסיום הנחל בכניסה לשמורה, ליאור חייב עצירה ביולוגית, הבטן לא במיטבה. עוצרים לרגע וממשיכים צפונה בשדות הבננות עד העליה לשביל (סימון שבילים אדום) המטפס למעלה. הגענו אחרי שעה וחצי לעליה ומצאנו אותה נעימה, קשה אך במידה הנכונה. עולים קצב טוב קבוע בלי שינויים. מצחיק, אנחנו שבויים בקריאת השטח של רוכבי סינגל-ספיד וכל הזמן מחפשים את הקו הנכון לאופניים...ומדברים על זה.
עלינו למעלה בעשרים דק', התותח ניצב לו באמצע השדות, ליאור מוציא מצלמה ומצלם קליפ קצר. ליאור איפה הקליפ?
משם פונים דרומה לכוון הכרם וממשיכים לרוץ. פתאום משום מקום אני שומע "זהר!", גיורא חברי מקבוצת אשכולות מצא אותנו. הוא אמר שראה שני רצים והיה בטוח שזה אנחנו, איזה כיף לפגוש אותו מכניס ככה חיוך וכיף לאמצע הריצה. עברו שעתיים פלוס וגיורא שואל לאן פנינו מועדות..."לא יודעים" אנחנו עונים. אולי למירב בחזרה, טיפוס להר וסינגלים...אולי ליער עופר דרך מעלה בית היערן משם לרדת דרך היער הקסום.
כיף שאנחנו במצב שבו אנחנו מתגלגלים לנו ותוך כדי סוגרים על הדרך. נפרדנו מגיורא לאחר מספר דקות.
הלכנו על האפשרות השניה, יותר נכון רצנו את האפשרות השניה. היה בסדר, שום דבר מיוחד, עולים יורדים ומדברים. אנחנו משווים דפקים כל הזמן, ליאור בדופק 150-160 אני תמיד יותר 160-170, לא נורא. לקראת החזור מתחילים לראות את העייפות בדפקים. שנינו מרגישים טוב מחוייכים, אבל הדופק קצת עולה מראה לנו שגם בחזור במישור הוא לא חוזר לרצפה. ליאור לא מבסוט, מציין שאנחנו חיייבים לרוץ שלוש שעות פלוס מבלי לעלות דופק "בסיס". אני אומר מה נעשה, בכל זאת שלוש שעות...
בדרך הביתה, התאומים ברגל ימין שלי מציקים לי. מאז הטרקים בקצ'קר לפני שבוע, נתפסים לי התאומים גם תוך כדי שינה. הרגל מתחילה להתקשות ואני אומר לליאור שאני רץ על גבול נקודת התפיסה. לקראת המושב אני מרגיש שזה עבר ומעלה קצב...ליאור עומד על כך שזה לא אחראי מצידי...נו טוב, אני מוריד וקצת אחרי מגיעים הביתה.
ענתי כבר חתכה (את האצבע) סלט...ביצים על האש ואנחנו אוכלים ארוחת בוקר.
איזה עונג שישי!
נתונים:
זמן - 3:07ש'
מרחק - 30ק'מ
טיפוס - 870מ'
קלוריות - 2183
מדברים עלינו ואיתנו בטוויטרPanorama theme by Themocracy
תורגם ע"י ליאור שיאון
