ואני רוצה לציין את זה. היום היינו בחנות של ברוקס ודיברנו עם אילן המדהים, שלא רק הסכים לעזור לנו במסע העומד בפנינו, אלא גם תוך רגע בחן את העמידה שלי ושל זהר, איפיין את הריצה (צדק בשני המקרים וזיהה בעיה של קריסה אצל זהר שלא ידענו עליה), ואחרי זה עוד הוכיח את הכל בבדיקות יותר מעמיקות מגובות מכשירים. הבן אדם הוא דוקטור לריצה - אמיתי עם קבלות.

בסופו של דבר יצאנו מהחנות קצת יותר מצויידים - אני בקסקדיה 4 יפיפיה לשטח, וdefyance 2 לכביש. זו הפעם השניה בחיים שאני מנסה זליגה הצידה מהנייק פגסוס אייר שלי לטובת משהו אחר, הפעם הקודמת היתה לפני שלוש שנים לכיוון סוקוני שממש לא אהבתי אחרי כמה חודשים. אבל אילן נתן רושם כל כך חזק ואני הולך על הנסיון. אני חושב שהמסע (הכללי, בחיים) של אצן צריך לכלול בתוכו ניסוי ותהיה. ללמוד מה אני עושה בסדר ומה לא, ולפעמים לנסות משהו חדש.

נעל מדהימה, לא? :)

ההצטידות שלי כללה גם כובע נושם של ברוקס, שאמור להיות בנוסף לכובע של נייק שאני מאוד אוהב אבל הוא פשוט חם לי מדי לקייץ ומבשל לי את הראש. אני מקווה שהברוקס יהיה קצת יותר מותאם לחום הישראלי.

אבל החשוב מכל לטעמי היה שהמסע תופס צורה, תופס כיוון, והולך להיות רציני. זה קורה. זה ממש כאן, ומחר, מחר הריצה הראשונה, זהר מארח אותי במסלול הבייתי שהוא רוקח לי. 5:30 בבוקר במיר"ב... או לה לה!