אחי היקרים, האתר בסכנה לההיפך לאתר תורכי. זה אולי ישמח את אמא. כתבתם יפה ויאללה לפרויקט הבא: לשלוח את הבנות למסע בפריז (זה מה שקורה כשהשושקה משתלטת לי על התגובה)

ליאור, מההיכרות הקצרה איתך במהלך המירוץ האתגרי כבר הסקתי, שהמסע המדהים מהחרמון לאילת יושלם בהצלחה, וההיכרות הקצרה עם זהר תוך כדי ריצה מדליה לגן יאשיה רק חיזקה את התחושה הזו, שאתם צוות מנצח ושהמטרה תוגשם על ידכם. לרגע לא היה לי ספק ביכולות העצומות שלכם, בפרט לנוכח התיפקוד והשילוב הנפלאים שלכם כזוג רצים-חברים שכל כך קשובים, רגישים ודואגים זה לזה, עד ששום קושי אינו יכול לעמוד בדרככם.
הארגון והלוגיסטיקה שלכם היו כל כך מורכבים ומדוייקים, נראיתם כצוות של מקצוענים ולא כמי שעושים זאת בפעם הראשונה…
מאוד שמחתי על כך שאפשרתם לחבריי ולי להצטרף אליכם ולחוות חלק קטן מהמסע המופלא. אחרי הריצה הראשונה שלנו מדליה לגן יאשיה חזרנו משולהבים וחיפשנו את הדרך להגיע למקטעי ריצה נוספים, לבסוף הוחלט להצטרף לריצה לאילת, וכל השבוע שקדם לה עבר בהתרגשות רבה. עקבתי בנשימה עצורה אחר ההתקדמות היומיומית שלכם ונשמתי לרווחה כשכל יום עבר בשלום… מוזר עד כמה אפשר לפתח אכפתיות כה רבה כלפי אנשים שבקושי פגשתי ולהפוך לשותפה מרחוק לחלום הפרטי שלהם.
החשיפה אליכם תוך כדי ריצה לימדה אותי המון על חברות ומשפחה, ראיתי מפגן אינסופי ונדיר של אהבת אחים, של נתינה, של עזרה ותמיכה וכמובן- למדתי דרככם כי היכולת האנושית ניתנת למתיחה לגבולות חדשים ורחוקים. אצלכם היתה המחשה לנצחון הרוח על החומר וקשה לעכל באמת את גודל האתגר שעמדתם בו.
הריצה לצדכם היתה תענוג אמיתי ודי קינאתי בכם בשל היכולת המופלאה לשרוד כל אותם 600 ק"מ… גם אני רוצה (גם התמיכה שקיבלתם מאחיו של זוהר, מהחברים ומהמשפחות- מעוררת הערצה והשתאות- אפשר לאמץ אחים כאלה?).
הקשר המופלא בין שניכם גם הוא נדיר ולא יכול היה להתקיים אלמלא האישיות המקסימה והמיוחדת של כל אחד מכם.

אני מקווה שההתאוששות תהיה מהירה, ובפעם הבאה שתהגו רעיון יצירתי כזה או אחר, אשמח אם תאפשרו לי לקחת בו חלק כלשהו

אתם גיבורים. מדהים – נתתם השראה לכולנו

הכתיבה שלך מקסימה ומרגשת לא פחות מעשייה שלך ושל רועי למען הרצים שבדרך…
אי אפשר היה שלא להתפעל מעוצמות החום, האהבה והתמיכה הנמצאות במשפחת קנטור ומהיכולת להעניק את כל אלה לסובבים אתכם, זה באמת מעורר קנאה.
אשריו של זהר שהתברך באחים כמוך וכרועי, בבת זוג כענת ובחבר כליאור.
תודה שאפשרתם לי להציץ לעולם המופלא שלכם ולהנות מכל רגע במחיצתכם

ענת, כל הכבוד לך על התמיכה והפירגון שנתת לזהר לאורך כל הדרך. זה כלל אינו מובן מאליו. הנכונות שלך לזרום עם החלום של בן הזוג ולאפשר לו להגשים אותו, עם כל הקשיים הכרוכים בכך מבחינתך, ראויה להערכה, ומההיכרות הקצרה שלי עם זהר תוך כדי ריצה התרשמתי שאכן יש מי שמעריך

ענתי,
מכוון שאני מכירה אתכם כמה ימים אני יכולה להעיד שמאז ומתמיד היית חלק בלתי נפרד מהחלומות של זהר ומקור הכוח שלו לממש אותם. גם כשהחלומות שלו מטורפים ביותר..
ללא האהבה, התמיכה והעידוד שלך זה לא היה קורה.
את אשת חייל אמיתית!!!

[...] כשהתחלנו את המסע הזה עוד חשבתי על ניסוחים והגדרות, ובחרתי במילה מסע, לא תחרות, אתגר או הרפתקאה.. היה לי ברור שקורה כאן משהו אחר שיוביל אותי (ובתקוה גם את זהר) דרך ארוכה למשהו חדש, שונה. [...]

זו זכות גדולה לא רק להכיר את זהר, אלא גם את המשפחה שלו, הנרחבת והקטנה. כל פעם שהגענו לריצת בוקר אצלכם באימונים, כל ליווי שלך לאורך הדרך, כל דבר שזהר ואני עשינו יחד – העוצמה והשקט שלך זהרו מאחורה בכוח רב, שנתן כוח ובטחון להמשיך קדימה.

תודה שנתת לזהר את הכוח הזה, גם אני השתמשתי בו, מודה.

אתם משפחה מדהימה ומעוררת השראה!
כל הכבוד!

חבל זהר לא השארת מקום לחתימות. טוב אחתום כאן. על כל פסיק וכל
אות וכל מילה שכתבת. לא שהייתי שם איתכם, אבל בפעמים
שהגעתי אי אפשר היה לא להכנס לאווירת הנתינה האין סופית של
רועי וירון. חתימה. באהבה, רחל