מאת ד''ר דניאל פישמן

זוהר היגיע אלי עם תלונה על כאב חד באיזור קרסול עליון. כשלב ראשון באבחון שוחחתי איתו על אופי הפעילות הספורטיבית וסוגי הספורט בהם הוא עוסק. הבנת העיסוק ודרך החיים הספורטיבים שלו היו חשובים להתאמת שיטות הטיפול. זוהר, אצן ורוכב אופניים פעיל בהיקף מקצועי מכין את עצמו למטרה שאפתנית: ריצה אינטנסיבית בעשרה ימים מדן ועד אילת. אימוני הריצה הינם בהיקף של עשרות קילומטרים ביום, ומסתכמים בכמאה ק"מ בשבוע.

ריצה ממושכת בהיקפים כאלה מפעילה לחצים אדירים על מערכת השלד-שרירים-והעצבים ובמיוחד על מפרקי הקרסול. הקרסול הוא מפרק ציר המחבר בין השוק לכף הרגל, זהו מפרק סינוביאלי (diarthrosis) כלומר, מפרק שנע חופשי בעל יכולת תנועה מרובה במספר כיוונים מטה ,מעלה ולצדדים (subtalar/talocalcanean joint, ).

בזמן ריצה, נשיאת משקל הגוף תוך כדי תנועה, חושפת את הקרסול לעומסים חריגים ואבנורמלים וגורמת לפציעות יותר מאשר במפרקים אחרים בגוף. פציעות קרסול מתחלקות לשני סוגים עיקריים: פגיעה טראומתית -שברים, נקעים וקרעים הנובעים מחבלה ישירה ופגיעות מאמץ הנובעת מעומס או פעילות יתר.

באבחון הראשוני של זוהר, ביצעתי בדיקה פיזיולוגית והערכה קלינית במשך כשעה שכללה בדיקת טווחי תנועת הקרסול, כוח שרירי הקרסול, איתור ליקויים במערכת המפרקית, ואיתור הריקמה הפגועה .

באבחון הפתולוגיה של הקרסול מצאתי כי בעקבות הריצה, הצד הפנימי (התיכון) של כף הרגל של זוהר סבל מעומס רב. עומס זה גרם למתיחת יתר ופגיעה ברצועת הדלתא, בליווי דלקתInflamation  אשר בדר"כ מתווספת לחבלה המקומית ומלווה בכאב. אחת הפגיעות השכיחות ביותר ממנה סובלים ספורטאים כמו זוהר באיזור הקרסול היא נקע, מצב בו ישנה מתיחה או קרע ברצועות המייצבות את כף הרגל.

על מנת להחזיר את זוהר למשטר אימונים אינטנסיבי בהקדם האפשרי ולהביאו לכשירות ריצה ממושכת ללא כאב, קבעתי תוכנית טיפול מקיפה לשיקום רצועת הדלתא הפגועה, להחזרת מפרק הקרסול לתקינותו, להורדת הדלקת ומניעת נקעים נוספים.

הטיפול הפיזיוטרפי המשולב כולל מספר שיטות: אולטרא סאונד להפחתת הדלקת, אלקטרוטרפיה להזרמת דם למקום הפגוע, Interfferantial להפחתת כאב ,Taping בשיטת מקונל לקיבוע הנקע הקיים, ו-NMS  - שיקום לחיזוק מייצבי הקרסול המסייע במניעת נקעים חוזרים.

טיפול משולב הכולל מיכשור רפואי עם טכנולוגיה מתקדמת יחד עם מוטיבציה גבוהה  יחזירו את זוהר למסלולי לריצה במהרה. ....

אחת הסכנות הגדולות באימוני סיבולת בכל ברמות היא אימון היתר. זו ספק פציעת ספורט ספק שיגוע פסיכולוגי, אבל היא קיימת שם והיא מתגנבת אליך בלי שתרגיש. כדי להמנע מפציעות ספורט רגילות לרוב כל מה שספורטאי צריך לעשות זה להיות קשוב לגוף שלו - כואב, תבדוק מה קורה, תזהר, תשנה את שיטת האימון, הכמות, הנעליים, משהו.

אבל אימון יתר הוא שונה. הסימנים הראשונים הם עייפות - אבל כשמתאמנים עייפים, לא? אז מה ההבדל? דופק גבוה בבוקר? יש הרבה סיבות שיכולות לגרום לזה (אפילו כשחם בלילה ומתייבשים קצת). מצב רוח ירוד? יש מספיק סיבות אחרות בחיים.

אבל כשהכל בא ביחד, ועם קצת נסיון וכמה פעמים שזה קורה, צריך להזהר. לא להשתגע, אבל לשים לב - להוריד קצת לחץ, לנקות קצת את הראש ואת הרגליים הכואבות. אבוי - גם לוותר על כמה ריצות קשות וארוכות במשך השבוע. 600 הק"מ של ישראל יחכו ויהיו שם ארוכים וכואבים גם אם אני ארוץ 30 ק"מ פחות באחד השבועות.

ועכשיו צריך להזהר.