טוב מה היה לנו, עליות עליות ועליות וזה בנסיון למצוא את הדרך לעין-חוד דרך השטח.

המטרה היתה פשוטה, לצאת מהבונים, סינגלים במירב, ירידה לבקעת מהר'ל, זרימה לכוון התותח מאחור, ומשם דרך השבילים לעין-חוד ובהתאם לזמן אולי אפילו מלון יערות הכרמל ולמצוא גם את הדרך לחניון האגם….

יצאנו בשעה 4:50 בבוקר בחושך מוחלט, פנסים על הראש, תיקים על הגב מלאים בכל טוב. אני עם 3ל' איזוטוני, תמרים, בננות, ג'לים וכדורי מלח. המטרה לרוץ 4:00-4:30ש', לשמור על תזונה רציפה ובלי נפילות כוח. בשביל זה מתוכנן כל 20-30ד' תזונה.

עד ה"תותח" הכל לפי התכנון, קצב יחסית איטי לקצב הממוצע שלנו אבל אין דבר, יש עוד כמה שעות. אני אומר לליאור "אחד השבילים אמור להגיע לעין-חוד", לפחות ככה אמר לי רועה צאן לפני זמן מה…

טוב לא עין-חוד ולא נעליים, עלינו על איזה שביל מבטיח רק כדי להגיע לאותו מקום מצד שני. החלטה מהירה נחזור לאחור ונעלה בציר המסומן באדום לכוון דליית אל-כרמל דרך ה"מזבלה". אני בטוח שראיתי במפה משם ציר ברור לכוון…עין-חוד.

טוב אז עלינו בעליה ובשביל הראשון הברור פנינו שמאלה…וחזרנו…זה לא זה, ממשיכים לעלות, ושוב פניה ברורה שמאלה, אני חושב זה חייב להיות זה…עלינו על השביל המתפתל, נראה מבטיח עולים ויורדים…שיט, השביל נגמר בשום מקום….חוזרים לעליה.

הגענו לדאליה, "המזבלה פחות מסריחה" אומר ליאור, לפעמים אי אפשר לנשום שם מרוב סירחון. הנה אדם הולך בשביל, "בוקר טוב" אנחנו אומרים…"אחי, איפה השביל לעין-חוד" שאלנו…והאיש מראה לנו את השביל היוצא מפאתי דאליה.

טוב לפחות בפעם הבאה נדע. חשבנו לעצמנו שלפחות הקלטנו את הדרך ככה שבבית מול גוגל נראה איפה הינו ואם בכלל הינו בכוון עין-חוד.

מילה לגבי העליה לדאליה, העליה עברה יותר נעימה מאופניים על כך שנינו מסכימים. האמת יותר מאשר אני שונא לעלות אותה, יותר אני שונא לרדת אותה. גם כאן יתרון ברור לרגליים. לרדת את הירידה עם אופניים מפרק לי את הכתרים מהשיניים!

משם כבר נהיה מאוחר. החלטנו לרדת לכרם ומשם להחליט אם לעלות שוב למירב או דרך יער עופר. ברור שרצנו את האפשרות הארוכה, ולא סתם עוד הוספנו קטע נוסף ככה בשביל הכיף.

סיימנו בבונים אחרי 4:20ש', 40ק'מ וטיפוס מצטבר של 1350מ'.

מילה על התזונה, בעיקרון היה בסדר גמור, הרגשתי טוב מבלי נפילות כוח. מה שאני מתחיל להיות בטוח בו זה שהתמרים לא עושים לי טוב בבטן. בעיקרון אני אוכל כל שעה שני תמרים, מעבר למתיקות בפה אני מרגיש אחרי זה ממש לא נעים בבטן. תוך כדי, עברתי לכל חצי שעה תמר אחד ולאחר חצי שעה נוספת בננה או ג'ל. זה כבר היה יותר טוב. האיזוטוני היה בסדר, נראה לי שפעם הבאה אולי פחות מרוכז כדי להוריד את מפלס המתיקות. כדורי מלח כל חצי שעה כדור אחד.

יאלה פעם הבא לעין-חוד, את הדרך אנחנו כבר מכירים.

אחרון אחרון, שנינו החלטנו שאין כמו לרוץ בחושך, כל שעות הריצה עד הזריחה הם רווח נטו. כאילו שהם לא נספרות. יותר נעים, יותר קריר ואולי יותר מרגש ומפוקס רק באור של הפנס. זה המתכון לריצות הבאות שנעבור את החמש שעות ויותר…

]]> http://www.runningisrael.co.il/2009/09/12/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%95%d7%93-%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%94-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%98%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa/feed/ 0 http://www.runningisrael.co.il/2009/08/30/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%aa%d7%97-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a8-%d7%9c%d7%99/ http://www.runningisrael.co.il/2009/08/30/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%aa%d7%97-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a8-%d7%9c%d7%99/#comments Sun, 30 Aug 2009 11:47:40 +0000 ‫ליאור‬ http://www.runningisrael.co.il/?p=165

בבוקר הריצה שלנו לפני שלושה שבועות או משהו כזה.. "אנחנו חייבים לרוץ לתותח". ריצות בכרמל הן הריצות של זוהר ואני מכבד את זה, אבל לרוץ את העלייה של התותח? איזו עלייה סיוטית שיושבת לי בראש בצורה עמומה כמשהו שעושים אולי פעם בשנה, באימונים לקראת וולוו צ'לאנג' או משהו כזה.. כשאני חושב על זה - משהו בסגנון הריצה בכיסלון... אז אולי הרעיונות ההזויים של זוהר עושים הגיון.. ולרוץ את העלייה של התותח יהיה אתגר מענין, זה בטוח.

קם ב:4:00, מתארגן ויוצא. זוהר רוצה שאני אהיה אצלו ב5:15 כדי שנצא לרוץ ב5:30, עם אור ראשון.. הפעם הריצה הרבה יותר תכליתית - בלי סיבובים בים ובשמורה, אנחנו יוצאים לכיוון מיר"ב. זוהר חזר מטיול ארוך ואני משבוע מנוחה, אז למרות שאנחנו חושבים לרוץ 3-3.5 שעות, זה לא בלחץ - אם יצא פחות זה גם בסדר.

בריצה הזו אני מנסה להשוות דופק עם זוהר, כדי להתחיל להבין את ההבדלים בנינו - מה הממוצע של כל אחד, כמה מהר הוא עולה ולהיכן, גם מהר הוא יורד וכו. בהמשך זה יהיה חשוב בריצות הארוכות כדי שנשים לב אחד לשני ונידע איפה כל אחד נמצא. אם לדוגמא היום ראינו שההבדל ביננו הוא בערך 10-20 פעימות לדקה בכל מאמץ, ובהמשך נראה שבאופן חד פעמי ההבדל משתנה, נוכל לדעת שמשהו קורה וצריך לשים לב (כמו שמישהו מתיבש, או עייף וכו).

בכלל הריצה זו עוד הראתה לי כמה זוהר ואני שונים, וחשבתי לכתוב על זה פוסט השוואתי. זה מצחיק ממש איך כל דבר ששונה מסביר לי איך עוד דברים שונים - המוזיקה שזוהר אוהב, איך הוא שומע אותה ומה זה עושה לו - הכל הפוך ממני.

אז הגענו למיר"ב, ורצנו במיטב הסינגלים שהספקנו. זוהר נותן לנו שעה- שעה ועשרים למיר"ב כדי שנגיע לתותח לפני השמש. זה רעיון לא רע להתחיל בסינגלים ולעבור לריצת שטח רגילה, לעשות את הקטעים הטכניים רעננים וחזקים.. אבל בשבילי זה לא היה מספיק זמן.. וזוהר לוקח אותי לנחל מערות השנוא - פשוט ריצה של קילומטר לערך על אבנים קטנות ומשוננות, דפיקה אחר דפיקה בכף הרגל - וככה איך שאתה רואה את הסוף (סוף סוף) האבנים גדלות והופכות להיות ממש כואבות. זוהר מת על זה, מה אני יכול להגיד?

ריצה קלה בשדות הבננות, ואנחנו מגיעים לעלייה של התותח. בחור עם אופניים בדיוק יורד ואנחנו מתחילים בטיפוס המטורף הזה, או לפחות מה שזכור לי כטיפוס מטורף. שנינו משווים את העליה בריצה לעליה בסינגל ספיד ומתפלאים כמה הרבה יותר קל לעלות בריצה, אפילו יותר מהר מאשר באופניים. אחרי שעה וארבעים (כולל שעה ועשרים במירב) אנחנו כבר למעלה, מצטלמים, וידיאו וכאלה, ויורדים לצד השני. יש סיפוק ונוף מדהימים למעלה, למרות המהירות שהגענו לשם.

מכאן הריצה פשוטה למדי, בעיקר מישור. פוגשים חבר לרכיבה של זוהר שמכיר את הפרוייקט ונכנס לאתר (אהלן גיורא! אל תדאג, זה אתר, זה לא בלוג!), מעריך את מה שאנחנו עושים ושואל אם צריכים עזרה. זה כיף שאנשים רואים ומציעים לעזור, כאילו אנחנו לא לבד בעניין הזה (שזה, פחות או יותר, היתה מטרת האתר). אנחנו עוקפים את כרם מהר"ל, ומגיעים למסלול בית היערן, עוד 40 דקות, קצת עליות והביתה.

ענת מקבלת את פנינו בחיוך, היא ערה כמעט אותו זמן כמונו, מארגנת ארוחת בוקר זריזה וטעימה, רק בשביל זה שווה לי לקום חצי שעה יותר מוקדם ולהתארח אצל זוהר, ולא באיזור שלי, אני אומר לכם.

חשבתי איך לקרוא לפוסט, ברור היה לי שהוא מחייב את אלמנט הריצה של יום שישי - "התותח". לא, הכוונה לא שליאור תותח (מה שהוא כן) ובטח ובטח לא אני, הכוונה לעליה הידוע בשם התותח. כל חובב רכיבה בסביבות חוף הכרמל מכיר את העליה שמתחילה בבננות של עין-כרמל ומטפסת לה לשיא הגובה ממנו נשקף נוף מדהים של קו החוף, עתלית והמצודה בצפונה, המושבים והשדות.

היה לי ברור שאחרי תקופה של שבוע פלוס העדרות, רק על זה מגיע פוסט נפרד (טרק עם ענת אישתי בהרי הקצקר), ומספר ימי שישי בהם לא רצנו ביחד, שנעשה משהו כיפי. התותח היה כבר על הכוונת מזמן ויצאנו לרוץ.

ההתחלה מהבית אצלי במושב הבונים בשעה 5:30 בבוקר, שנינו מרגישים טוב, ליאור אפילו הלך לישון מוקדם...קצת אחרי חצות...

תחילה חימום עד מירב קצב נוח, מדברים, משלימים דברים, עדיין אור ראשון, פשוט כיף. מתחילים לטפס בשביל הלבן למעלה מירב, קצת סינגלים, עליה של הקמיקזה האמצעית, שבילי רון, וירידה דרך הסינגלים שמובילים לנחל מערות. יש כמה מקפצות חדשות לאופניים...

חבל, ריצה בנחל מערות זה אחד הקטעים האהובים עלי והשנואים על ליאור...הרבה אבנים, הרגלים חוטפות מכות, זויות משתנות, כל מדרך רגל שונה. הלוואי שליאור היה אוהב אותה יותר...

בסיום הנחל בכניסה לשמורה, ליאור חייב עצירה ביולוגית, הבטן לא במיטבה. עוצרים לרגע וממשיכים צפונה בשדות הבננות עד העליה לשביל (סימון שבילים אדום) המטפס למעלה. הגענו אחרי שעה וחצי לעליה ומצאנו אותה נעימה, קשה אך במידה הנכונה. עולים קצב טוב קבוע בלי שינויים. מצחיק, אנחנו שבויים בקריאת השטח של רוכבי סינגל-ספיד וכל הזמן מחפשים את הקו הנכון לאופניים...ומדברים על זה.

עלינו למעלה בעשרים דק', התותח ניצב לו באמצע השדות, ליאור מוציא מצלמה ומצלם קליפ קצר. ליאור איפה הקליפ?

משם פונים דרומה לכוון הכרם וממשיכים לרוץ. פתאום משום מקום אני שומע "זהר!", גיורא חברי מקבוצת אשכולות מצא אותנו. הוא אמר שראה שני רצים והיה בטוח שזה אנחנו, איזה כיף לפגוש אותו מכניס ככה חיוך וכיף לאמצע הריצה. עברו שעתיים פלוס וגיורא שואל לאן פנינו מועדות..."לא יודעים" אנחנו עונים. אולי למירב בחזרה, טיפוס להר וסינגלים...אולי ליער עופר דרך מעלה בית היערן משם לרדת דרך היער הקסום.

כיף שאנחנו במצב שבו אנחנו מתגלגלים לנו ותוך כדי סוגרים על הדרך. נפרדנו מגיורא לאחר מספר דקות.

הלכנו על האפשרות השניה, יותר נכון רצנו את האפשרות השניה. היה בסדר, שום דבר מיוחד, עולים יורדים ומדברים. אנחנו משווים דפקים כל הזמן, ליאור בדופק 150-160 אני תמיד יותר 160-170, לא נורא. לקראת החזור מתחילים לראות את העייפות בדפקים. שנינו מרגישים טוב מחוייכים, אבל הדופק קצת עולה מראה לנו שגם בחזור במישור הוא לא חוזר לרצפה. ליאור לא מבסוט, מציין שאנחנו חיייבים לרוץ שלוש שעות פלוס מבלי לעלות דופק "בסיס". אני אומר מה נעשה, בכל זאת שלוש שעות...

בדרך הביתה, התאומים ברגל ימין שלי מציקים לי. מאז הטרקים בקצ'קר לפני שבוע, נתפסים לי התאומים גם תוך כדי שינה. הרגל מתחילה להתקשות ואני אומר לליאור שאני רץ על גבול נקודת התפיסה. לקראת המושב אני מרגיש שזה עבר ומעלה קצב...ליאור עומד על כך שזה לא אחראי מצידי...נו טוב, אני מוריד וקצת אחרי מגיעים הביתה.

ענתי כבר חתכה (את האצבע) סלט...ביצים על האש ואנחנו אוכלים ארוחת בוקר.

איזה עונג שישי!

נתונים:

זמן - 3:07ש'

מרחק - 30ק'מ

טיפוס - 870מ'

קלוריות - 2183

שבת רצתי ארוכה. פחות ארוך ממה שהיתי עושה בשבוע רגיל אבל מאחר וחזרתי מחו'ל, הרבה לא ישנתי החלטתי ללכת לכוון של 3ש'.
בתוכנית יותר טיפוס מצטבר, יותר מרחבים, יותר כיף. אז פה היתה הטעות - הרבה כיף לא היה לי.

כל פעם אני לומד על בשרי כמה הנסיעות לחו'ל מוציאות אותי מאיפוס, יצאתי וכבר בשעה הראשונה היה לי קשה. יש את הריצות האלה שהמטרה היחידה זה הסיום וזאת הפכה בדיוק לכזאת. אז מבלי לפרט את כל המחשבות שלי, סיימתי אחרי 3ש' ו - 31ק'מ.

המסלול כלל בגדול מהבונים-אלונית עופר-עליה ביער הקסום-ריצה לאורך יער עופר-ירידה לכרם מהר'ל-לאורך בקעת מהר'ל-עליה לתותח-ירידה לעין כרמל-מעבר גשר כביש החוף-לאורך מסילה דרומה לשמורת הבונים-הבונים.

היום, יום שני כבר היה לי ממש כיף...תודה לאלוהי הריצה.

יצאתי לשעתיים ונהנתי מכל רגע. איך לפעמים קשה ולפעמים קל...סוד הקסם. הקיצוניות הזאתי גורמת לי לחשוב שהריצות האלה לא מאפשרות לך "להעביר אותה". אם אתה לא חזק ביום מסוים אז זה כבר יצא באיזה שלב, אין חוכמות, המאמץ, החום, האורך כבר יוציא ממך איזה שהיא חולשה קטנה שאולי לא היית מרגיש אחרת ותגרום לתחושת אי-נוחות.

בכל מקרה, המסלול היום היה מדהים ונתן לי רעיון לארוכה הבאה שלי עם ליאור...אבל אני משאיר את זה הפתעה!

היום נראה ככה: עליה למירב, קצת סינגלים, שבילי רון, ירידה לבקעת מהר'ל, נחל מערות וכנוס הביתה.

:

דיברתי עם ליאור על מחשבות שלי לגבי שבת, מצחיק הוא לקח אותי למקום אחר שדווקא התחברתי אליו...הוא אמר שאם קשה לך אז אל תקח את האפשרות ה"נוחה" יותר, אלא את ה"קשה" יותר. הרציונאל הוא שבקטע הנוח אתה יכול לחשוב והמחשבות הם הבעיה...בקטע הקשה אתה כל כולך עסוק בלהתמודד עם המאמץ, בלי שקט מחשבתי...והזמן עובר ולפיכך זה עדיף...נו שויין, מצאתי לי בן זוג לריצה!!!