חברים היום זה מתחיל…בעצם מחר אבל היום אנחנו כבר יוצאים צפונה!

ההתרגשות רבה, ההכנות בשלבי סיום, מזג האויר נראה ככה ככה - גשם קל ביום שישי אבל נחיה עם זה.

טוב, אני מאמין שעוד יהיו הרבה הפתעות אז הגישה עכשיו צריכה להיות שמה שלא קורה, אנחנו מסיימים את המקטע היומי, וכך נעשה במשך 10 ימים!

במשך הימים הבאים, ידידנו דרור אמון על ניהול המידע והעדכונים באתר. אנחנו מתכננים לעלות תמונות ועדכונים מספר פעמים ביום, אתם מוזמנים לעקוב ולעודד…

ניתן ליצור עמנו קשר בחיוג לרכב המלווה שלנו - רועי 0507213631. כמובן שבחלקים מהיום גם ליאור ואני זמינים.

מילה אישית לסיום - מחר תחילת הפרוייקט, ה - 11.11 הינו יום ההולדת של חברי היקר והאהוב, ארז תמיר ז''ל, אשר נפל בשרותו הצבאי. אני מקווה שמהמרומים הוא צופה ועוקב אחרינו!

זהו, בהצלחה ולהת' באילת!

הפוסט הראשון בבלוג היה ב29 ביולי, ושאלתי למה לרוץ את ישראל? למרות שגם אז התשובה היתה ברורה, היום היא אפילו עוד יותר מדוייקת. כי לא עשיתי משהו דומה לזה בעבר, כי החוויה, ההכנות, האימונים - המסע הזה הולך להיות שונה מכל מה שעברתי בעבר. האתגר בלתי נתפס בעיני כמעט.

כשההתרגשות גוברת, של זהר, שלי, ושל כל מי שסביבי - אנשים רוצים להצרף אלינו למסלול הריצה - לרוץ איתנו, לרכוב לידנו, לאכול ארוחת ערב - פשוט להיות חלק מהדבר הזה, שהולך ונהיה גדול. בהתחלה לא ידענו אם זה יסתדר - אנשים אחרים בתוך מאמץ שכזה - אבל ככל שיותר אנשים רוצים אנחנו במעגל של אנרגיות טובות שהולך ומתגבר - אוהבים את זה, ושמחים שאנשים באים. אתם מוזמנים!

ועדיין כל זה הופך את המסע לאמיתי יותר ממה שהיה עד כה. גם העובדה שכולם מדברים על זה וגם העובדה שעוד שלושה ימים זה מתחיל. יום שבת בלילה - עוד שלושה ימים  - כבר נישן בצפון, או שנשכב וננסה להרדם בצפון לפני היום הראשון שלנו. שלושה ימים וזה מתחיל.

כל מה שאני יכול לחשוב עליו זה ההתאוששות - לאכול טוב, לשתות, לישון. אני עמוס בטירוף בסידורים אחרונים לשבועיים שלא אהיה כאן, עבודה ופרוייקטים - אבל ברור לי שעוד שלושה ימים הכל נעלם - זה רק זהר, אני, וקילומטרים על קילומטרים של ריצה, אושר, כאב, התרגשות, מאמץ. דברים פנימיים ודברים חיצוניים.

אני מפחד.

אני מתרגש.

אני שמח שזה הולך לקרות.

אני שמח שלקחתי את הצעד הראשון.

כל מסע מתחיל בכזה.

כאילו רגע עבר מאז שזהר ואני התחלנו לחשוב על המסע הזה שלנו, רק דקה, והיום בדיוק, עוד שבועיים, בשעה הזו בערך נסיים את המקטע הראשון שלנו. מסלול הריצה כבר באויר כמה ימים, ואנחנו מתחילים לעבוד על הציוד ל10 ימים של אתגר קשה יותר ממה שעשינו עד כה. אתם מוזמנים לייעץ ולתת רעיונות.

מה עושים שבועיים לפני אתגר כזה?

נרגעים. תמיד. לכל אורך הדברים שנעשה בזמן הקרוב, חייבים להשאר רגועים. בספורט, בתזונה, בשתייה, בהכנות. ככל שנהיה רגועים יותר נגיע מוכנים ורעבים יותר.מתינות ואחריות חייבות להיות המנטרות שלנו, והכנות אחרונות, סגירת פינות. לא שאסור להתרגש, אני פשוט לא דואג מזה שנתרגש - זה יקרה מעצמו. זה כבר קורה. וזה דווקא די כיף.

בספורט אנחנו נכנסים לשלב מנוחה. זהר החליט להכנס בימים אלה, אני אנסה לרוץ עוד ריצה ארוכה אח בשישי ולהתחיל ביום ראשון. ברמה העקרונית ככל שהאירוע ארוך יותר צריך לנוח יותר זמן, וככל שאתם בכושר טוב יותר צריך לנוח פחו, אז יש כאן איזשהו שילוב. אני לא אוהב לנוח הרבה לפני מירוצים, הביטחון העצמי שלי ביכולות נפגע, ובמקרה הספציפי הזה אני נמצא במקום פסיכולוגי מאוד טוב לקראת הריצה הזו וחבל לי לפגוע בזה. ברמת הכושר אני מרגיש טוב למדי, למרות שהרגשתי טוב יותר לפני מירוץ ה24 שעות של לפני שבועיים, והיו לי כמה שבועות קשים. אבל הגוף מוכן, פחות או יותר, ושום דבר לא ישנה באמת עכשיו.

לנוח בספורט לא אומר שלא נעשה שום דבר - אבל לא נעשה שום דבר מסיבי. לא נרוץ 4 שעות, לא ניתן אימון ספרינטים מסיבי, אבל נרוץ פה ושם, שעה או שעה וחצי עדינות.

בתזונה נחייה בריא. הרבה מים כל הזמן, בלי אלכוהול. בלי שומנים מיותרים. המטרה היא להגיע נקיים ומלאי ויטמנים ככל האפשר. אני אישית לא מאמין בהעמסת פחממות שבוע לפני מירוץ (הליך שהאמינו בו לפני כמה שנים שאמר שבגדול אפשר לא לאכול פחממות כמה ימים כדי להגיע למחסור ואז להעמיס המון פחממות, בתקווה שהמחסור הקודם יגרום לקליטת פחממות מוגברת), אבל באופן כללי אשתדל לאכול מאוזן: הרבה פחממות טובות והרבה חלבון. בשר. טעים.

מה יהיה? לא יודע. לא עשיתי משהו כזה. לא עשיתי משהו קרוב לזה. האם יהיה אפשר להשוות את זה למשהו? לא יודע. לא נראה לי. אני כמעט בטוח שהמאמץ יהיה בעיקרו נפשי, אנ בטוח שיהיה הרבה כאב והרבה סבל, ומה שצריך לחשוב זה בעיקר - אנחנו מתחילים את זה, אנחנו מסיימים את זה. אין מצב שלא. אין מצב.