Comments (0)

By זהר, 31 באוקטובר 2009 17:29

לפני מרתון ואולטרא מבצעים תקופת טייפר שנעה בין שבוע לשבועיים ממועד האירוע. הכוונה להוריד עומס, לתת לגוף לנוח, לבנות את סיבי השריר ולתת למאגרי הגליקוגן את הזמן להתמלא. יש המון חומר בנושא ברשת.

אצלנו זה קצת שונה היות ואנחנו לא הולכים על מאמץ חד-פעמי (ארוך ככול שיהיה) אלא למאמץ ממושך. אין את הרגע בו אתה עומד על קו הזינוק וצריך לתת את הכל.

מבחינתי שלב בניית הכושר הסתיים, מה שיש יש, הרבה לא ניתן לעשות בזמן שנשאר. יותר מפחיד אותי פציעות מיותרות, נקע, סתם להחליק בחושך. פשוט אין טעם.

אני מקפיד לרוץ עכשיו בזמן שנותר לפחות כ - 15ק'מ ביום. קצב נוח, לעיתים מבצע מתגברות אבל ממש אין לי עניין לגרות את סף חומצת החלב בשלב זה. מתיחות אחרי הפעילות וזהו.

הכי חשוב לישון ולאכול ולשתות טוב.

אני חייב לציין שלמרות שתמיד מתיחסים לתקופה הזאת גם ככלי לשיפור הבטחון אצלי זה עובד ההפך. אם אין לי את תחושת הקריעה אני מתחיל לחשוש שאני מאבד כושר. אתמול רצתי והיה לי קשה להאמין שזה היתי אני שרק לפני שבוע שרץ 50ק'מ באותו יום.

בכלל, אצלי הגוף לא אוהב ריצות פחות משעה. אם זה ברכיבה או בריצה תמיד בשעה הראשונה אני חווה נפילות כוח אשר מלוות עם משברים. אני כבר מכיר את הזמנים בד'כ אחרי 20-25 דק' ולפעמים גם באזור ה - 45דק' למאמץ. אחרי זה כאילו תחושה של העלאת הילוך. המהירות עולה ולסרוגין הדופק יורד וישנה תחושת קלילות. תחושה זאת מלווה אותי למשך השעות הבאות.

כמה שאני למוד נסיון ויודע מראש על המחזור הזה, ככה לפעמים אני נופל בפח שהוא טומן לי. היום למשל רצתי לכרם-מהרל ובחצי הראשון לא היה לי ממש כיף, אם לומר את האמת ממש לא היה לי כיף, ופתאום כאילו הכל מתהפך, הגוף משתחרר וחיוך עולה על פניי עד הבית…

ביומיים האחרונים יורד גשם ותחושת הריצה בגשם מלווה בריחות החורף ממש גורמים להרגשה נעימה. אין את השמש על הראש והלחות של הקיץ. הפנים שטופות זיעה וגשם, הבגדים רטובים ולפעמים אני מוצא את עצמי ככה רץ כאילו בלי כוונה באמצע השלולית.

זהו, עכשיו אני מייחל לשמש שתייבש את כל הבוץ כי המחשבה שלאורך הקטע הצפוני צפוי לנו בוץ וגשם מלחיצה. ישנם קטעים שהם בלתי עבירים בעליל בבוץ. תחזיקו אצבעות, על היטל הבצורת והכנרת נחשוב אחרי שנגיע לקטע הדרומי.

Comments (7)

By זהר, 12 באוקטובר 2009 16:42

אי אפשר לדעת מה השעה.

השעה 7 בערב אבל זה מרגיש הרבה יותר מאוחר. אומרים שאין כמו יפו בלילות, יכול להיות, אבל מה שבטוח שאין כמו מיר"ב בלילות.

יצאנו רפי כהן, חברי הטוב מהמושב ואנוכי לטיול לילה. רפי על אופני סינגל ספיד בצבע לבן, אני רכוב על ברוקס קסקדיה צהובות. לשנינו הילוך אחד: גלגל שיניים מול נעל, צמיג מול סוליה.

עלינו בשביל הלבן שעולה מהפרדס בואכה הכביש לכרם, חצינו את יער הצופים, סינגל השירותים, השחור שיורד ללבן, זיגזוגים בסינגלים, עליה בקמיקזה המזרחית, ירידה בציפצופים הישן מול מה שהיה פעם הרוד-גאפ, ובלבן למטה לבננות והביתה. כיף מדהים של זרימה, רוח קלילה, חיבור של אופניים וריצה מהזן המשובח.

בכלל, לרוץ ולשמוע את רפי שר זה מחזה בפני עצמו. למי שלא מכיר, רפי הוא מותיקי הרוכבים בארץ ובכרמל בפרט. מבלי לתת את הבכורה לזה או אחר, אבל מספרים שכשוורן עוד היה ילד בדרא"פ, רפי כבר תפר בשבילי הכרמל על אופני ברזל.

סיפורה של שלדת אימברד לבנה, אופני הסינגל ספיד של רפי, הם השילדה אשר אני קניתי לפני מספר שנים באנגליה. נסעתי ברכבת מלונדון לעיירה ליד קארדיף כדי לפגוש בחור נחמד שמסר לי אותה. אחרי שהיתה אצל ה- DJ המהולל מוקי מלך חורשן, הגיע לידי רפי אשר רוכב בה במיומנות ואהבה רבה.

בחזרה לריצה, אני מקווה שהפציעה מאחורי, אין כל זכר, אני חוזר לאהוב את קרסול ימין הבוגדני כבעבר ומצטרפו לצוות ביחד עם קרסול שמאל…ועל זה תודה לד''ר דניאל פישמן, את מדהימה.

ריצות סוף שבוע היו עדיין בסימן חזרה וזהירות, עדיין בכדי לבדוק ולהקשיב לגוף. בשישי ריצה טובה של קצת פחות משלוש שעות ברחבי הכרמל עם עליות לרוב. בשבת ריצה מהירה יותר בשבילי הבננות של שעתיים. בראשון, ריצת דואט עם רפי.

ליאור, חזרתי.

Comments (0)

By ליאור, 30 באוגוסט 2009 14:47

בבוקר הריצה שלנו לפני שלושה שבועות או משהו כזה.. "אנחנו חייבים לרוץ לתותח". ריצות בכרמל הן הריצות של זוהר ואני מכבד את זה, אבל לרוץ את העלייה של התותח? איזו עלייה סיוטית שיושבת לי בראש בצורה עמומה כמשהו שעושים אולי פעם בשנה, באימונים לקראת וולוו צ'לאנג' או משהו כזה.. כשאני חושב על זה - משהו בסגנון הריצה בכיסלון... אז אולי הרעיונות ההזויים של זוהר עושים הגיון.. ולרוץ את העלייה של התותח יהיה אתגר מענין, זה בטוח.

קם ב:4:00, מתארגן ויוצא. זוהר רוצה שאני אהיה אצלו ב5:15 כדי שנצא לרוץ ב5:30, עם אור ראשון.. הפעם הריצה הרבה יותר תכליתית - בלי סיבובים בים ובשמורה, אנחנו יוצאים לכיוון מיר"ב. זוהר חזר מטיול ארוך ואני משבוע מנוחה, אז למרות שאנחנו חושבים לרוץ 3-3.5 שעות, זה לא בלחץ - אם יצא פחות זה גם בסדר.

בריצה הזו אני מנסה להשוות דופק עם זוהר, כדי להתחיל להבין את ההבדלים בנינו - מה הממוצע של כל אחד, כמה מהר הוא עולה ולהיכן, גם מהר הוא יורד וכו. בהמשך זה יהיה חשוב בריצות הארוכות כדי שנשים לב אחד לשני ונידע איפה כל אחד נמצא. אם לדוגמא היום ראינו שההבדל ביננו הוא בערך 10-20 פעימות לדקה בכל מאמץ, ובהמשך נראה שבאופן חד פעמי ההבדל משתנה, נוכל לדעת שמשהו קורה וצריך לשים לב (כמו שמישהו מתיבש, או עייף וכו).

בכלל הריצה זו עוד הראתה לי כמה זוהר ואני שונים, וחשבתי לכתוב על זה פוסט השוואתי. זה מצחיק ממש איך כל דבר ששונה מסביר לי איך עוד דברים שונים - המוזיקה שזוהר אוהב, איך הוא שומע אותה ומה זה עושה לו - הכל הפוך ממני.

אז הגענו למיר"ב, ורצנו במיטב הסינגלים שהספקנו. זוהר נותן לנו שעה- שעה ועשרים למיר"ב כדי שנגיע לתותח לפני השמש. זה רעיון לא רע להתחיל בסינגלים ולעבור לריצת שטח רגילה, לעשות את הקטעים הטכניים רעננים וחזקים.. אבל בשבילי זה לא היה מספיק זמן.. וזוהר לוקח אותי לנחל מערות השנוא - פשוט ריצה של קילומטר לערך על אבנים קטנות ומשוננות, דפיקה אחר דפיקה בכף הרגל - וככה איך שאתה רואה את הסוף (סוף סוף) האבנים גדלות והופכות להיות ממש כואבות. זוהר מת על זה, מה אני יכול להגיד?

ריצה קלה בשדות הבננות, ואנחנו מגיעים לעלייה של התותח. בחור עם אופניים בדיוק יורד ואנחנו מתחילים בטיפוס המטורף הזה, או לפחות מה שזכור לי כטיפוס מטורף. שנינו משווים את העליה בריצה לעליה בסינגל ספיד ומתפלאים כמה הרבה יותר קל לעלות בריצה, אפילו יותר מהר מאשר באופניים. אחרי שעה וארבעים (כולל שעה ועשרים במירב) אנחנו כבר למעלה, מצטלמים, וידיאו וכאלה, ויורדים לצד השני. יש סיפוק ונוף מדהימים למעלה, למרות המהירות שהגענו לשם.

מכאן הריצה פשוטה למדי, בעיקר מישור. פוגשים חבר לרכיבה של זוהר שמכיר את הפרוייקט ונכנס לאתר (אהלן גיורא! אל תדאג, זה אתר, זה לא בלוג!), מעריך את מה שאנחנו עושים ושואל אם צריכים עזרה. זה כיף שאנשים רואים ומציעים לעזור, כאילו אנחנו לא לבד בעניין הזה (שזה, פחות או יותר, היתה מטרת האתר). אנחנו עוקפים את כרם מהר"ל, ומגיעים למסלול בית היערן, עוד 40 דקות, קצת עליות והביתה.

ענת מקבלת את פנינו בחיוך, היא ערה כמעט אותו זמן כמונו, מארגנת ארוחת בוקר זריזה וטעימה, רק בשביל זה שווה לי לקום חצי שעה יותר מוקדם ולהתארח אצל זוהר, ולא באיזור שלי, אני אומר לכם.