Comments (0)

By זהר, 31 באוקטובר 2009 17:29

לפני מרתון ואולטרא מבצעים תקופת טייפר שנעה בין שבוע לשבועיים ממועד האירוע. הכוונה להוריד עומס, לתת לגוף לנוח, לבנות את סיבי השריר ולתת למאגרי הגליקוגן את הזמן להתמלא. יש המון חומר בנושא ברשת.

אצלנו זה קצת שונה היות ואנחנו לא הולכים על מאמץ חד-פעמי (ארוך ככול שיהיה) אלא למאמץ ממושך. אין את הרגע בו אתה עומד על קו הזינוק וצריך לתת את הכל.

מבחינתי שלב בניית הכושר הסתיים, מה שיש יש, הרבה לא ניתן לעשות בזמן שנשאר. יותר מפחיד אותי פציעות מיותרות, נקע, סתם להחליק בחושך. פשוט אין טעם.

אני מקפיד לרוץ עכשיו בזמן שנותר לפחות כ - 15ק'מ ביום. קצב נוח, לעיתים מבצע מתגברות אבל ממש אין לי עניין לגרות את סף חומצת החלב בשלב זה. מתיחות אחרי הפעילות וזהו.

הכי חשוב לישון ולאכול ולשתות טוב.

אני חייב לציין שלמרות שתמיד מתיחסים לתקופה הזאת גם ככלי לשיפור הבטחון אצלי זה עובד ההפך. אם אין לי את תחושת הקריעה אני מתחיל לחשוש שאני מאבד כושר. אתמול רצתי והיה לי קשה להאמין שזה היתי אני שרק לפני שבוע שרץ 50ק'מ באותו יום.

בכלל, אצלי הגוף לא אוהב ריצות פחות משעה. אם זה ברכיבה או בריצה תמיד בשעה הראשונה אני חווה נפילות כוח אשר מלוות עם משברים. אני כבר מכיר את הזמנים בד'כ אחרי 20-25 דק' ולפעמים גם באזור ה - 45דק' למאמץ. אחרי זה כאילו תחושה של העלאת הילוך. המהירות עולה ולסרוגין הדופק יורד וישנה תחושת קלילות. תחושה זאת מלווה אותי למשך השעות הבאות.

כמה שאני למוד נסיון ויודע מראש על המחזור הזה, ככה לפעמים אני נופל בפח שהוא טומן לי. היום למשל רצתי לכרם-מהרל ובחצי הראשון לא היה לי ממש כיף, אם לומר את האמת ממש לא היה לי כיף, ופתאום כאילו הכל מתהפך, הגוף משתחרר וחיוך עולה על פניי עד הבית…

ביומיים האחרונים יורד גשם ותחושת הריצה בגשם מלווה בריחות החורף ממש גורמים להרגשה נעימה. אין את השמש על הראש והלחות של הקיץ. הפנים שטופות זיעה וגשם, הבגדים רטובים ולפעמים אני מוצא את עצמי ככה רץ כאילו בלי כוונה באמצע השלולית.

זהו, עכשיו אני מייחל לשמש שתייבש את כל הבוץ כי המחשבה שלאורך הקטע הצפוני צפוי לנו בוץ וגשם מלחיצה. ישנם קטעים שהם בלתי עבירים בעליל בבוץ. תחזיקו אצבעות, על היטל הבצורת והכנרת נחשוב אחרי שנגיע לקטע הדרומי.

Comments (3)

By ליאור, 28 באוקטובר 2009 9:28

כאילו רגע עבר מאז שזהר ואני התחלנו לחשוב על המסע הזה שלנו, רק דקה, והיום בדיוק, עוד שבועיים, בשעה הזו בערך נסיים את המקטע הראשון שלנו. מסלול הריצה כבר באויר כמה ימים, ואנחנו מתחילים לעבוד על הציוד ל10 ימים של אתגר קשה יותר ממה שעשינו עד כה. אתם מוזמנים לייעץ ולתת רעיונות.

מה עושים שבועיים לפני אתגר כזה?

נרגעים. תמיד. לכל אורך הדברים שנעשה בזמן הקרוב, חייבים להשאר רגועים. בספורט, בתזונה, בשתייה, בהכנות. ככל שנהיה רגועים יותר נגיע מוכנים ורעבים יותר.מתינות ואחריות חייבות להיות המנטרות שלנו, והכנות אחרונות, סגירת פינות. לא שאסור להתרגש, אני פשוט לא דואג מזה שנתרגש - זה יקרה מעצמו. זה כבר קורה. וזה דווקא די כיף.

בספורט אנחנו נכנסים לשלב מנוחה. זהר החליט להכנס בימים אלה, אני אנסה לרוץ עוד ריצה ארוכה אח בשישי ולהתחיל ביום ראשון. ברמה העקרונית ככל שהאירוע ארוך יותר צריך לנוח יותר זמן, וככל שאתם בכושר טוב יותר צריך לנוח פחו, אז יש כאן איזשהו שילוב. אני לא אוהב לנוח הרבה לפני מירוצים, הביטחון העצמי שלי ביכולות נפגע, ובמקרה הספציפי הזה אני נמצא במקום פסיכולוגי מאוד טוב לקראת הריצה הזו וחבל לי לפגוע בזה. ברמת הכושר אני מרגיש טוב למדי, למרות שהרגשתי טוב יותר לפני מירוץ ה24 שעות של לפני שבועיים, והיו לי כמה שבועות קשים. אבל הגוף מוכן, פחות או יותר, ושום דבר לא ישנה באמת עכשיו.

לנוח בספורט לא אומר שלא נעשה שום דבר - אבל לא נעשה שום דבר מסיבי. לא נרוץ 4 שעות, לא ניתן אימון ספרינטים מסיבי, אבל נרוץ פה ושם, שעה או שעה וחצי עדינות.

בתזונה נחייה בריא. הרבה מים כל הזמן, בלי אלכוהול. בלי שומנים מיותרים. המטרה היא להגיע נקיים ומלאי ויטמנים ככל האפשר. אני אישית לא מאמין בהעמסת פחממות שבוע לפני מירוץ (הליך שהאמינו בו לפני כמה שנים שאמר שבגדול אפשר לא לאכול פחממות כמה ימים כדי להגיע למחסור ואז להעמיס המון פחממות, בתקווה שהמחסור הקודם יגרום לקליטת פחממות מוגברת), אבל באופן כללי אשתדל לאכול מאוזן: הרבה פחממות טובות והרבה חלבון. בשר. טעים.

מה יהיה? לא יודע. לא עשיתי משהו כזה. לא עשיתי משהו קרוב לזה. האם יהיה אפשר להשוות את זה למשהו? לא יודע. לא נראה לי. אני כמעט בטוח שהמאמץ יהיה בעיקרו נפשי, אנ בטוח שיהיה הרבה כאב והרבה סבל, ומה שצריך לחשוב זה בעיקר - אנחנו מתחילים את זה, אנחנו מסיימים את זה. אין מצב שלא. אין מצב.

Comments (6)

By זהר, 17 בספטמבר 2009 22:09

פתאום שקט, אין לחץ, ירד קצת המתח שהיה מנת חלקי בחודשים האחרונים, לאכול נכון, להתאמן, לישון מוקדם, לקום מוקדם, להספיק, להספיק….

כאב חד הופיע כרעם ביום בהיר ביום שני בקרסול ימין בזמן ריצה. תפס אותי לא מוכן, אמרתי לעצמי שיט! מה זה הכאב הלא מוכר הזה, משהו חד -אמיתי - לא איזה עייפות ממאמץ, שריר כואב או כל כאב אחר שכל מי שמתאמן מכיר. עצרתי בצד, חלצתי נעל וחפשתי משהו חיצוני ולא היה כלום, ליטפתי את הרגל מחפש סיבה כיוון אבל כלום.

חשבתי לעצמי בספק נחמה ספק בתקווה, יאללה זה בטח כלום. נעלתי נעל ואיך שהתחלתי בום. זה שם, זה לא עבר ולא הולך לשום מקום וככה אני עצרתי עuד מספר פעמים.

טוב מה עושים, אני 10ק'מ מהבית, אין טלפון ואולי זה בעצם כלום ואני סתם מגזים, חזרתי הביתה בקצב איטי, כאשר הנעל עם שרוכים פתוחים ומשוחררים. במשך היום לא הרגשתי כאב ככה שמבחינתי זה נגמר!

יום שלישי, למחרת, מתכונן לריצת אחה'צ מאוחרת בתוכנית עליות וסינגלים במשך שעתיים. התיק מלא מים, תמרים, ג'לים, אייפוד עם מוזיקה טובה, נצנצים ופנס ראש לחושך. לא מספיק לצאת מהבית, חימום קל שבקלים וזהו הרגשתי את הכאב באותו מקום מחכה לי מיום אתמול.

טלפון לליאור, אחי מה עושים אני לא ממשיך לרוץ ככה יש כאן בעיה…ליאור באותה דעה ואני הולך הביתה עם ראש שפוף.

מתקשר לד''ר דניאל פישמן, שעליה אני חייב לכתוב בנפרד, אבל עכשיו אציין שהיא בדמות המלאך המושיע וקובע תור למחרת לבדיקה.

בבדיקה ד''ר דניאל קובעת לאחר בדיקה מקיפה, שיש דלקת ברצועה או משהו כזה ומציינת שאין אימונים לשבוע וחצי הקרובים ואחרי זה נראה. משחות ותחילת טיפולים ואני מקווה שבהקדם הצרה מאחורי. לא בא לי לזלזל בזה או לזגזג בטיפול ולהחריף את המצב. כרגע אין אימונים נקודה.

המזל ששבוע הבא אני בחו'ל בכל מקרה שבוע אימונים מסיבי לא היה מתוכנן, אזי שבוע מנוחה.

עדכון יותר מקצועי על המצב בהקדם עם פרוט מלא.