‫לרוץ את ישראל - מהחרמון לאילת » פיספוס‬ http://www.runningisrael.co.il ‫רצים כי אוהבים לרוץ‬ Wed, 16 Dec 2009 16:38:36 +0000 he hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.2.1 ‫אז פספסתי אימון.. אז..‬ http://www.runningisrael.co.il/2009/08/13/%d7%90%d7%96-%d7%a4%d7%a1%d7%a4%d7%a1%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%96/ http://www.runningisrael.co.il/2009/08/13/%d7%90%d7%96-%d7%a4%d7%a1%d7%a4%d7%a1%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%96/#comments Thu, 13 Aug 2009 05:08:16 +0000 ‫ליאור‬ http://www.runningisrael.co.il/?p=123

יום שלישי היה אימון מפרך. זו לא הסיבה. יום רביעי פשוט לא הסתדר. הלילה היה קשה, בערב הייתי עסוק. החיים, כמו שאומרים, הפריעו לי בתוכנית. אבל החיים האלה, בסך הכל, הם הסיבה לכל הריצות, לכל האימונים, ולא ההיפך. ויש ימים שהאימון פשוט לא מסתדר.

מבחינת הכושר זה לא ממש משנה. ממשיכים הלאה, כמו שכתבתי בבלוג על לפספס אימון בתוך התוכנית. מבחינה נפשית זה לא קל. לא קל לוותר לעצמך, אתה מפחד שתפתח איזה שער שאולי אי אפשר יהיה לחזור ממנו. לפעמים האימונים והשגרה כל כך קשים שאני חושב שאם אני אפסיק, זה יהיה לתמיד. זה אף פעם לא ממשיך יותר מיומיים, דרך אגב, אבל כל פעם מחדש.

אני זוכר את הפעם הראשונה שהרגשתי כאילו אני ספורטאי. אתלט. זה היה אימון חלש דווקא, בירקון, ורצתי הכי לאט שרק יכולתי כדי להתאושש. אנשים עקפו אותי. הרבה אנשים. האינסטינקט שלי היה להגביר את הקצב, אבל אני הייתי באימון חלש - זה היה אימון עם מטרה ונשארתי שם. הרגשתי מסופק מאוד. זה היה לפני 5 שנים.

ואני חושב שהיום אני ממשיך להשתפר כספורטאי, כשאני מצליח לקבל את ההפסד של האימון בצורה סבירה. בלי להתבאס יותר מדי, בלי לקחת את זה למקומות לא טובים. הדרך לאולטרה ארוכה, עוד נרוץ הרבה, הרבה (הרבה) קילומטרים. עוד יהיו הרבה אימונים..

]]> http://www.runningisrael.co.il/2009/08/13/%d7%90%d7%96-%d7%a4%d7%a1%d7%a4%d7%a1%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%96/feed/ 0