Comments (0)

By זהר, 8 באוקטובר 2009 14:02

אוי, כושר כושר, יא בוגד.

דבר מוזר זה כושר, כמו לתפוס מים ביד, או יותר טוב, לתפוס את הירח בדלי מים. שנראה לך שתפסת אותו אתה מרים את מכסה הדלי והוא איננו.

מערכת יחסים בוגדנית מטבעה, חד סיטרית, ברגע אחד שאתה מפסיק להשקיע, לטפח זה נעלם‪.‬ תודה לאל זוגיות יותר סלחנית אחרת אלוהים ישמור.

אני מקווה שבעזרת השם, ואלוהי הריצה עכשיו האנרגיות יחזרו לי כפי שהיו מנת חלקי עד כה.

חזרתי לרוץ אחרי שלושה שבועות של בטלה גמורה - כלום!

שלושה שבועות של טיפולים ברגליים אצל ד''ר דניאל, מכות חשמל, אולטרא סאונד משחות וקירור. הכאב חלף אבל הבטחון ברגל עדיין לא שב, צריך לבנות את הבטחון שלי ברגליים שוב, לאט לאט.

בהתחלה, קיבלתי אישור להליכה מהירה של 20ד', אחרי זה 30ד' ריצה קלה (אבל ממש קלה), אחרי זה 45ד' הכל בסדר לא כואב…אז למחרת 60ד' ועכשיו אני אחרי 90ד' והכל תקין.

מה שלא תקין זה ששלושה שבועות של בטלה, אחרי הימים הראשונים של ההסתגלות, זה בעצם די כיף. לא קמים מוקדם, לא אוכלים טוסט ב - 5 בבוקר או לפני, לא צריך ללכת לישון מוקדם, אין את הנקודה הזאת במרכז הראש שטוחנת אותך כל הזמן…

עכשיו צריך לאסוף כוחות ולהמשיך. היום היתה לי ריצה כייפית אחרי שבוע שדי סבלתי מהריצות, האמת לא נהנתי בכלל. רק התחושה של לצאת לאיזה ריצה של שעה בקטנה ולחזור עייף מבאסת אותי. לפני חודש ריצה של שעה זה שיחרורון עכשיו זה דורש יותר מאמץ.

אתמול ראיתי ב - TED את ידידי הוירטואלי ריי זאהב מספר על הריצה בקוטב ומזה נהנתי - ממליץ לראות. היום בריצה חשבתי עליו ועל אתגרים ופתאום הבנתי שהכל חלק מהעיסוק הזה. קטונתי מלהכניס את עצמי לאיזה רשימה איתו, אבל הבנתי שאם ישנה מטרה שדורשת הכנה ואימונים, פציעות "על הדרך" זה חלק מהעניין וצריך להמשיך הלאה.

סתם נקודה למחשבה, ידיד יקר לי ששוחחתי איתו אמר לי בהקשר הזה שהוא לא לעולם לא מציב לעצמו מטרות. האמת זה נשמע נורא, אבל לשמוע את זה ממנו זה עושה שכל. לטענתו, הצבת המטרה גורמת לפיקוס נקודתי מרוכז ששוחק ושלאחריו ישנה נפילה. הוא עוסק בספורט רק שבא לו, וכל שנה מקפיד על פגרה של מספר חודשים עד שהוא מרגיש שהוא חייב לחזור. אני לא פעם אמרתי לו שהוא היה בטח נזיר בגלגול הקודם, הרי אצלו הכל ברור, רגוע, צלול ממקום של בגרות ותבונה. (ולא רק בספורט...)

אני חייב מטרות ואם אין, אני ממציא אותם, אני אוהב שיש משהו באופק שדוחף אותי קדימה גם אם הוא פרי המצאתי. יאללה לעבודה מחר רצים ארוכה...

Comments (0)

By זהר, 18 בספטמבר 2009 9:06

מאת ד''ר דניאל פישמן

זוהר היגיע אלי עם תלונה על כאב חד באיזור קרסול עליון. כשלב ראשון באבחון שוחחתי איתו על אופי הפעילות הספורטיבית וסוגי הספורט בהם הוא עוסק. הבנת העיסוק ודרך החיים הספורטיבים שלו היו חשובים להתאמת שיטות הטיפול. זוהר, אצן ורוכב אופניים פעיל בהיקף מקצועי מכין את עצמו למטרה שאפתנית: ריצה אינטנסיבית בעשרה ימים מדן ועד אילת. אימוני הריצה הינם בהיקף של עשרות קילומטרים ביום, ומסתכמים בכמאה ק"מ בשבוע.

ריצה ממושכת בהיקפים כאלה מפעילה לחצים אדירים על מערכת השלד-שרירים-והעצבים ובמיוחד על מפרקי הקרסול. הקרסול הוא מפרק ציר המחבר בין השוק לכף הרגל, זהו מפרק סינוביאלי (diarthrosis) כלומר, מפרק שנע חופשי בעל יכולת תנועה מרובה במספר כיוונים מטה ,מעלה ולצדדים (subtalar/talocalcanean joint, ).

בזמן ריצה, נשיאת משקל הגוף תוך כדי תנועה, חושפת את הקרסול לעומסים חריגים ואבנורמלים וגורמת לפציעות יותר מאשר במפרקים אחרים בגוף. פציעות קרסול מתחלקות לשני סוגים עיקריים: פגיעה טראומתית -שברים, נקעים וקרעים הנובעים מחבלה ישירה ופגיעות מאמץ הנובעת מעומס או פעילות יתר.

באבחון הראשוני של זוהר, ביצעתי בדיקה פיזיולוגית והערכה קלינית במשך כשעה שכללה בדיקת טווחי תנועת הקרסול, כוח שרירי הקרסול, איתור ליקויים במערכת המפרקית, ואיתור הריקמה הפגועה .

באבחון הפתולוגיה של הקרסול מצאתי כי בעקבות הריצה, הצד הפנימי (התיכון) של כף הרגל של זוהר סבל מעומס רב. עומס זה גרם למתיחת יתר ופגיעה ברצועת הדלתא, בליווי דלקתInflamation  אשר בדר"כ מתווספת לחבלה המקומית ומלווה בכאב. אחת הפגיעות השכיחות ביותר ממנה סובלים ספורטאים כמו זוהר באיזור הקרסול היא נקע, מצב בו ישנה מתיחה או קרע ברצועות המייצבות את כף הרגל.

על מנת להחזיר את זוהר למשטר אימונים אינטנסיבי בהקדם האפשרי ולהביאו לכשירות ריצה ממושכת ללא כאב, קבעתי תוכנית טיפול מקיפה לשיקום רצועת הדלתא הפגועה, להחזרת מפרק הקרסול לתקינותו, להורדת הדלקת ומניעת נקעים נוספים.

הטיפול הפיזיוטרפי המשולב כולל מספר שיטות: אולטרא סאונד להפחתת הדלקת, אלקטרוטרפיה להזרמת דם למקום הפגוע, Interfferantial להפחתת כאב ,Taping בשיטת מקונל לקיבוע הנקע הקיים, ו-NMS  - שיקום לחיזוק מייצבי הקרסול המסייע במניעת נקעים חוזרים.

טיפול משולב הכולל מיכשור רפואי עם טכנולוגיה מתקדמת יחד עם מוטיבציה גבוהה  יחזירו את זוהר למסלולי לריצה במהרה. ....

Comments (6)

By זהר, 17 בספטמבר 2009 22:09

פתאום שקט, אין לחץ, ירד קצת המתח שהיה מנת חלקי בחודשים האחרונים, לאכול נכון, להתאמן, לישון מוקדם, לקום מוקדם, להספיק, להספיק….

כאב חד הופיע כרעם ביום בהיר ביום שני בקרסול ימין בזמן ריצה. תפס אותי לא מוכן, אמרתי לעצמי שיט! מה זה הכאב הלא מוכר הזה, משהו חד -אמיתי - לא איזה עייפות ממאמץ, שריר כואב או כל כאב אחר שכל מי שמתאמן מכיר. עצרתי בצד, חלצתי נעל וחפשתי משהו חיצוני ולא היה כלום, ליטפתי את הרגל מחפש סיבה כיוון אבל כלום.

חשבתי לעצמי בספק נחמה ספק בתקווה, יאללה זה בטח כלום. נעלתי נעל ואיך שהתחלתי בום. זה שם, זה לא עבר ולא הולך לשום מקום וככה אני עצרתי עuד מספר פעמים.

טוב מה עושים, אני 10ק'מ מהבית, אין טלפון ואולי זה בעצם כלום ואני סתם מגזים, חזרתי הביתה בקצב איטי, כאשר הנעל עם שרוכים פתוחים ומשוחררים. במשך היום לא הרגשתי כאב ככה שמבחינתי זה נגמר!

יום שלישי, למחרת, מתכונן לריצת אחה'צ מאוחרת בתוכנית עליות וסינגלים במשך שעתיים. התיק מלא מים, תמרים, ג'לים, אייפוד עם מוזיקה טובה, נצנצים ופנס ראש לחושך. לא מספיק לצאת מהבית, חימום קל שבקלים וזהו הרגשתי את הכאב באותו מקום מחכה לי מיום אתמול.

טלפון לליאור, אחי מה עושים אני לא ממשיך לרוץ ככה יש כאן בעיה…ליאור באותה דעה ואני הולך הביתה עם ראש שפוף.

מתקשר לד''ר דניאל פישמן, שעליה אני חייב לכתוב בנפרד, אבל עכשיו אציין שהיא בדמות המלאך המושיע וקובע תור למחרת לבדיקה.

בבדיקה ד''ר דניאל קובעת לאחר בדיקה מקיפה, שיש דלקת ברצועה או משהו כזה ומציינת שאין אימונים לשבוע וחצי הקרובים ואחרי זה נראה. משחות ותחילת טיפולים ואני מקווה שבהקדם הצרה מאחורי. לא בא לי לזלזל בזה או לזגזג בטיפול ולהחריף את המצב. כרגע אין אימונים נקודה.

המזל ששבוע הבא אני בחו'ל בכל מקרה שבוע אימונים מסיבי לא היה מתוכנן, אזי שבוע מנוחה.

עדכון יותר מקצועי על המצב בהקדם עם פרוט מלא.