Comments (1)

By זהר, 9 בנובמבר 2009 15:27

איזה חוויה. אתמול בלילה שוחחתי שיחה ארוכה עם Ray Zahab האיש והאגדה שחצה את הסהרה בריצה, שבר את השיא בחציית הקוטב הדרומי וכרגע עובד על הפרוייקט הבא, חציית סיביר.

הכל התחיל באמייל ששלחתי לריי, בסגנון אנחנו שני חברים מישראל שיוצאים לפרויקט של חציית ישראל בריצה…, לא עברו שעתיים וקיבלתי ממנו תשובה "אנחנו חייבים לדבר - חיבוק ריי!!".

מה גדולה היתה ההתרגשות עבורי, לשוחח עם ספורטאי עילית ברמה שלו, לשתף ולקבל חיזוק, טיפים לדרך זה כל מה שיכולתי לבקש.

התקשרתי אליו הביתה, אחר-הצהריים בקנדה, הילדה שלו ברקע, דבר ראשון הוא שאל אם עדיין חם אצלנו כי אצלו כבר קר…, אמרתי לו שכאן זה גן-עדן לרצים מזג האויר ממש מתאים לריצה.

הבחור חם, סוחף ומלא רצון לשתף ולחלוק את הנסיון והידע. פשוט כיף לדבר איתו.

הוא שאל ואני ספרתי על הרעיון, ההכנות, התוכנית, מחשבות וחששות מהדרך אליה אנו יוצאים מחרתיים.

קשה לי לתמצת את כל השיחה, אבל במילה אחת - הכל בראש. נו טוב, אני קיוותי לאיזה נוסחת פלאים אבל מסתבר שאין! ריי דיבר על ההכנה המנטאלית בימים האחרונים, חשוב להרגיש חזק ובטוח בהצלחה. לאכול כמה שיותר ולישון טוב ואם ניתן לשלב מסאג' מה טוב…

מהרגע שיוצאים לדרך מבחינתו האדם הוא מכונה ששכבת התודעה - המנטאלית - שולטת על הנפש והפיזי.

אין קושי או מחסום שלא ניתן להתגבר אליו. כל הכאבים והפציעות זזים הצידה והמטרה היא לגמור את המרחק היומי - זאת התכלית. לטענתו המשברים הקשים צפויים בימים 3-4-5 ואם נדע להתגבר עליהם לאחר היום החמישי - נקודת האמצע - הכל פתאום נהיה קל יותר.

התוכנית של לשבור את הריצה לשני מקטעים הינה הדרך הנכונה לטענתו. בסיביר היעד שלו הינו 70ק'מ ליום, בשני מקטעי 35ק'מ. חשוב לישון באמצע היום ולאכול טוב והמון. מבחינת שריפת קלוריות בגלל המאמץ, ככל שנתקדם בריצה, שריפת הקלוריות תעלה וצריך לקחת את זה בחשבון.

לקראת סיום השיחה פתאום שאל אותי עם איזה נעל אנחנו רצים…כמובן שעניתי ברוקס, "awesome" אמר גם אני רץ רק עם ברוקס! המשיך ואמר שהוא ממליץ לכל מי שנכנס לתחום האולטרא לרכוש ברוקס קסקדיה שלטענתו הנעל הטובה בעולם מסוגה. איזה כיף לי ולליאור זאת הנעל שלנו!!!

מפתיע הוא רץ רק עם ה - T6 של ברוקס שהינה נעל תחרותית ללא כל תמיכה או שיכוך. הוא אמר שהוא רץ בטכניקת ריצה של אימפקט נמוך וחשוב לו יותר המשקל נוצה של נעל על פני שאר הירקות. הוסיף ואמר, תעזוב את זה עכשיו, אחרי הפרוייקט נדבר על זה ואני אשלח לך חומר אבל עכשיו לא משנים כלום!

השיחה הסתיימה בזה שריי ביקש שאני אמשיך לעדכן אותו והוא מחכה לתמונת הסיום מאילת!

מהאתר של ריי:
"Challenge. Distance. Discovery"

Comments (0)

By ליאור, 7 בספטמבר 2009 11:14

קשה לנהל כמה בלוגים ולכתוב בכולם, קשה יותר כששניים מהם מתעסקים בריצות שלי. מריץ את החיים הוא בלוג הספורט הראשי שלי, שבו אני כותב על הריצות, המחשבות, אימונים, תזונה וכדומה. עכשיו כשאני כותב גם על המסע שלנו כאן, יש לי פוסטים שמתאימים בשני המקומות, אבל אין טעם לכתוב בשניהם.

אני מנסה לכתוב כאן כשהתוכן קשור יותר לרצים את ישראל, ושם כשזה קשור לחוויות שאני חווה באופן אישי. קצת קשה להבדיל, אבל אני מנסה. הריצה של יום שישי בבן שמן היתה ריצה כזו, של חוויה, למידה, משהו שמשנה את התפיסה, בצורה מסויימת, של הריצות שלי. כתבתי שם אבל אני מפנה מכאן, אם מענין אתכם לקרא.

Comments (0)

By ליאור, 30 באוגוסט 2009 14:47

בבוקר הריצה שלנו לפני שלושה שבועות או משהו כזה.. "אנחנו חייבים לרוץ לתותח". ריצות בכרמל הן הריצות של זוהר ואני מכבד את זה, אבל לרוץ את העלייה של התותח? איזו עלייה סיוטית שיושבת לי בראש בצורה עמומה כמשהו שעושים אולי פעם בשנה, באימונים לקראת וולוו צ'לאנג' או משהו כזה.. כשאני חושב על זה - משהו בסגנון הריצה בכיסלון... אז אולי הרעיונות ההזויים של זוהר עושים הגיון.. ולרוץ את העלייה של התותח יהיה אתגר מענין, זה בטוח.

קם ב:4:00, מתארגן ויוצא. זוהר רוצה שאני אהיה אצלו ב5:15 כדי שנצא לרוץ ב5:30, עם אור ראשון.. הפעם הריצה הרבה יותר תכליתית - בלי סיבובים בים ובשמורה, אנחנו יוצאים לכיוון מיר"ב. זוהר חזר מטיול ארוך ואני משבוע מנוחה, אז למרות שאנחנו חושבים לרוץ 3-3.5 שעות, זה לא בלחץ - אם יצא פחות זה גם בסדר.

בריצה הזו אני מנסה להשוות דופק עם זוהר, כדי להתחיל להבין את ההבדלים בנינו - מה הממוצע של כל אחד, כמה מהר הוא עולה ולהיכן, גם מהר הוא יורד וכו. בהמשך זה יהיה חשוב בריצות הארוכות כדי שנשים לב אחד לשני ונידע איפה כל אחד נמצא. אם לדוגמא היום ראינו שההבדל ביננו הוא בערך 10-20 פעימות לדקה בכל מאמץ, ובהמשך נראה שבאופן חד פעמי ההבדל משתנה, נוכל לדעת שמשהו קורה וצריך לשים לב (כמו שמישהו מתיבש, או עייף וכו).

בכלל הריצה זו עוד הראתה לי כמה זוהר ואני שונים, וחשבתי לכתוב על זה פוסט השוואתי. זה מצחיק ממש איך כל דבר ששונה מסביר לי איך עוד דברים שונים - המוזיקה שזוהר אוהב, איך הוא שומע אותה ומה זה עושה לו - הכל הפוך ממני.

אז הגענו למיר"ב, ורצנו במיטב הסינגלים שהספקנו. זוהר נותן לנו שעה- שעה ועשרים למיר"ב כדי שנגיע לתותח לפני השמש. זה רעיון לא רע להתחיל בסינגלים ולעבור לריצת שטח רגילה, לעשות את הקטעים הטכניים רעננים וחזקים.. אבל בשבילי זה לא היה מספיק זמן.. וזוהר לוקח אותי לנחל מערות השנוא - פשוט ריצה של קילומטר לערך על אבנים קטנות ומשוננות, דפיקה אחר דפיקה בכף הרגל - וככה איך שאתה רואה את הסוף (סוף סוף) האבנים גדלות והופכות להיות ממש כואבות. זוהר מת על זה, מה אני יכול להגיד?

ריצה קלה בשדות הבננות, ואנחנו מגיעים לעלייה של התותח. בחור עם אופניים בדיוק יורד ואנחנו מתחילים בטיפוס המטורף הזה, או לפחות מה שזכור לי כטיפוס מטורף. שנינו משווים את העליה בריצה לעליה בסינגל ספיד ומתפלאים כמה הרבה יותר קל לעלות בריצה, אפילו יותר מהר מאשר באופניים. אחרי שעה וארבעים (כולל שעה ועשרים במירב) אנחנו כבר למעלה, מצטלמים, וידיאו וכאלה, ויורדים לצד השני. יש סיפוק ונוף מדהימים למעלה, למרות המהירות שהגענו לשם.

מכאן הריצה פשוטה למדי, בעיקר מישור. פוגשים חבר לרכיבה של זוהר שמכיר את הפרוייקט ונכנס לאתר (אהלן גיורא! אל תדאג, זה אתר, זה לא בלוג!), מעריך את מה שאנחנו עושים ושואל אם צריכים עזרה. זה כיף שאנשים רואים ומציעים לעזור, כאילו אנחנו לא לבד בעניין הזה (שזה, פחות או יותר, היתה מטרת האתר). אנחנו עוקפים את כרם מהר"ל, ומגיעים למסלול בית היערן, עוד 40 דקות, קצת עליות והביתה.

ענת מקבלת את פנינו בחיוך, היא ערה כמעט אותו זמן כמונו, מארגנת ארוחת בוקר זריזה וטעימה, רק בשביל זה שווה לי לקום חצי שעה יותר מוקדם ולהתארח אצל זוהר, ולא באיזור שלי, אני אומר לכם.

Comments (1)

By ליאור, 20 באוגוסט 2009 0:17

כשרצתי את הריצה הארוכה של סוף השבוע, אחרי 10 דקות של קללות על עייפות, שינה, ריצה בלילה ופחד משעמום של ריצה לבד במשך 4 שעות כמעט, התחלתי לקלל את זהר שנוסע לחו"ל ומשאיר אותי להתאמן לבד. אח"כ כבר התחלתי ממש להנות, ומי זוכר את הקושי, הקללות והשינאה.

כשסיימתי את הריצה כל מה שרציתי לעשות זה לשבת ולכתוב, על הכאב וההנאה, על הוידיאו שצילמתי בדרך, על מצבי הרוח המשתנים תוך כדי ריצה של שלוש וחצי שעות - עייפות מנטלית, התעלות נפשית, רוגע ועייפות פיזית, אם אתם שואלים מה הסדר הכרונולגי. שמחתי שצילמתי את הקטעים האלה בוידיאו, מה שעזר לי לזכור קטעים בדרך, התקשרתי למי שיכולתי כדי לדבר ונסעתי לפגישה עסקית. אחר כך רציתי לערוך את הוידיאו, אבל ישנתי.

עייפות סוף השבוע ועייפות הסייקל (cycle) קשות. אני מתאמן בסייקלים של חודש: שלושה שבועות של עומס הולך ועולה, ושבוע מנוחה בו אני רץ חצי, פחות או יותר, מהרגיל, ודופק נמוך. המטרה היא להגיע די תשוש לסוף השבוע האחרון, ולהתאושש בשבוע שאחריו. מטרה נעלה, אבל להיות תשוש פיזית זה לא קל - זה משפיע גם על התשישות הנפשית. וכך מצאתי את עצמי לא כותב, יום אחרי יום, ואומר לעצמי שמחר, מחר אני אכתוב.

בנתיים הריצה ההיא מתרחקת, השבוע ממשיך, ריצת ה22 הקשה של יום שני, האינטרוולים של שלישי, ה20 של רביעי.. וממסלול מדהים וארוך נשאר רק עוד זכרון אחד, כמו זכרונות רבים וטובים שהחיים האלה מספקים..

ליודעי דבר ותעניינים, המסלול בכיסלון ירוק, גם בקיץ. הוא בנוי מעלייה מטורפת בהתחלה, עד צובה, וירידה לעמק, שם אפשר לחתוך חזרה או לעלות לצד השני, לדרך נוף צפונית שהיא ירידה מתונה עד למטה.. זה מה שאני עשיתי, וכך הרווחתי עוד עליות ודרך הרבה יותר יפה.

סה"כ המסלול כלל בערך 1300-1500 מטר טיפוס, 3000 קלוריות בקירוב, אז אפשר לאכול הרבה. נראה לי שבאופן כליי המשקל שלי בירידה למטה, אני צריך להתחיל לשים לב יותר למה וכמה אני אוכל, שאני לא אגמור רזה כמו זהר ולא יהיו לי תירוצים.