Posts tagged: תזונה

יום שני הגדול

By , 12 בנובמבר 2009 18:57

יום שני הגדול. גדול. חשבתי שהקושי האמיתי יתחיל היום, עם העייפות והתשישות, אבל פיזית דווקא לא היה נורא בכלל. כן, כאב, והקצב ירד בכמה שניות לקמ, אבל בקטנה, במרחקים והזמנים שאנחנו מדברים עליהם.

אבל המישורים הגדולים, הריצה הקבועה והעובדה שקשה כבר, אחרי 13 שעות, למצא המון נושאי שיחה, ואני שוקע לאט לאט לתוך הזון. לא רק שאני נמצא שם, אני והריצה שלי, צעד אחר צעד, אלא גם היציאות החוצה לדיבור עם זהר, לאכול, לקשקש, ואז חזרה לאיזור - במהירות ובמדויק, מראים לי שאני נכנס למקום טוב.

פתאום אני מבין את גודל המשימה שלקחנו עלינו, אבל בדיוק באותו הרגע אני מבין עוד משהו חשוב: אנחנו עומדים לסיים אותה. אין כאן שאלה בכלל. להתרכז ולעשות כל מה שעשיתי עד עכשיו: לרוץ בקצב, לאכול טוב, וכשלא רצים - לאכול, לאכול, לאכול ולישון. כמות האוכל בלתי נתפסת ולא קשורה לרעב - כשהגוף שלי מאפשר אני אוכל.

ולהשאר בזון, הכי חשוב, להשאר בזון

שבועיים לזינוק

By , 28 באוקטובר 2009 9:28

כאילו רגע עבר מאז שזהר ואני התחלנו לחשוב על המסע הזה שלנו, רק דקה, והיום בדיוק, עוד שבועיים, בשעה הזו בערך נסיים את המקטע הראשון שלנו. מסלול הריצה כבר באויר כמה ימים, ואנחנו מתחילים לעבוד על הציוד ל10 ימים של אתגר קשה יותר ממה שעשינו עד כה. אתם מוזמנים לייעץ ולתת רעיונות.

מה עושים שבועיים לפני אתגר כזה?

נרגעים. תמיד. לכל אורך הדברים שנעשה בזמן הקרוב, חייבים להשאר רגועים. בספורט, בתזונה, בשתייה, בהכנות. ככל שנהיה רגועים יותר נגיע מוכנים ורעבים יותר.מתינות ואחריות חייבות להיות המנטרות שלנו, והכנות אחרונות, סגירת פינות. לא שאסור להתרגש, אני פשוט לא דואג מזה שנתרגש - זה יקרה מעצמו. זה כבר קורה. וזה דווקא די כיף.

בספורט אנחנו נכנסים לשלב מנוחה. זהר החליט להכנס בימים אלה, אני אנסה לרוץ עוד ריצה ארוכה אח בשישי ולהתחיל ביום ראשון. ברמה העקרונית ככל שהאירוע ארוך יותר צריך לנוח יותר זמן, וככל שאתם בכושר טוב יותר צריך לנוח פחו, אז יש כאן איזשהו שילוב. אני לא אוהב לנוח הרבה לפני מירוצים, הביטחון העצמי שלי ביכולות נפגע, ובמקרה הספציפי הזה אני נמצא במקום פסיכולוגי מאוד טוב לקראת הריצה הזו וחבל לי לפגוע בזה. ברמת הכושר אני מרגיש טוב למדי, למרות שהרגשתי טוב יותר לפני מירוץ ה24 שעות של לפני שבועיים, והיו לי כמה שבועות קשים. אבל הגוף מוכן, פחות או יותר, ושום דבר לא ישנה באמת עכשיו.

לנוח בספורט לא אומר שלא נעשה שום דבר - אבל לא נעשה שום דבר מסיבי. לא נרוץ 4 שעות, לא ניתן אימון ספרינטים מסיבי, אבל נרוץ פה ושם, שעה או שעה וחצי עדינות.

בתזונה נחייה בריא. הרבה מים כל הזמן, בלי אלכוהול. בלי שומנים מיותרים. המטרה היא להגיע נקיים ומלאי ויטמנים ככל האפשר. אני אישית לא מאמין בהעמסת פחממות שבוע לפני מירוץ (הליך שהאמינו בו לפני כמה שנים שאמר שבגדול אפשר לא לאכול פחממות כמה ימים כדי להגיע למחסור ואז להעמיס המון פחממות, בתקווה שהמחסור הקודם יגרום לקליטת פחממות מוגברת), אבל באופן כללי אשתדל לאכול מאוזן: הרבה פחממות טובות והרבה חלבון. בשר. טעים.

מה יהיה? לא יודע. לא עשיתי משהו כזה. לא עשיתי משהו קרוב לזה. האם יהיה אפשר להשוות את זה למשהו? לא יודע. לא נראה לי. אני כמעט בטוח שהמאמץ יהיה בעיקרו נפשי, אנ בטוח שיהיה הרבה כאב והרבה סבל, ומה שצריך לחשוב זה בעיקר - אנחנו מתחילים את זה, אנחנו מסיימים את זה. אין מצב שלא. אין מצב.

הדרך לעין-חוד רצופה עליות טובות

By , 12 בספטמבר 2009 22:21

טוב מה היה לנו, עליות עליות ועליות וזה בנסיון למצוא את הדרך לעין-חוד דרך השטח.

המטרה היתה פשוטה, לצאת מהבונים, סינגלים במירב, ירידה לבקעת מהר'ל, זרימה לכוון התותח מאחור, ומשם דרך השבילים לעין-חוד ובהתאם לזמן אולי אפילו מלון יערות הכרמל ולמצוא גם את הדרך לחניון האגם….

יצאנו בשעה 4:50 בבוקר בחושך מוחלט, פנסים על הראש, תיקים על הגב מלאים בכל טוב. אני עם 3ל' איזוטוני, תמרים, בננות, ג'לים וכדורי מלח. המטרה לרוץ 4:00-4:30ש', לשמור על תזונה רציפה ובלי נפילות כוח. בשביל זה מתוכנן כל 20-30ד' תזונה.

עד ה"תותח" הכל לפי התכנון, קצב יחסית איטי לקצב הממוצע שלנו אבל אין דבר, יש עוד כמה שעות. אני אומר לליאור "אחד השבילים אמור להגיע לעין-חוד", לפחות ככה אמר לי רועה צאן לפני זמן מה…

טוב לא עין-חוד ולא נעליים, עלינו על איזה שביל מבטיח רק כדי להגיע לאותו מקום מצד שני. החלטה מהירה נחזור לאחור ונעלה בציר המסומן באדום לכוון דליית אל-כרמל דרך ה"מזבלה". אני בטוח שראיתי במפה משם ציר ברור לכוון…עין-חוד.

טוב אז עלינו בעליה ובשביל הראשון הברור פנינו שמאלה…וחזרנו…זה לא זה, ממשיכים לעלות, ושוב פניה ברורה שמאלה, אני חושב זה חייב להיות זה…עלינו על השביל המתפתל, נראה מבטיח עולים ויורדים…שיט, השביל נגמר בשום מקום….חוזרים לעליה.

הגענו לדאליה, "המזבלה פחות מסריחה" אומר ליאור, לפעמים אי אפשר לנשום שם מרוב סירחון. הנה אדם הולך בשביל, "בוקר טוב" אנחנו אומרים…"אחי, איפה השביל לעין-חוד" שאלנו…והאיש מראה לנו את השביל היוצא מפאתי דאליה.

טוב לפחות בפעם הבאה נדע. חשבנו לעצמנו שלפחות הקלטנו את הדרך ככה שבבית מול גוגל נראה איפה הינו ואם בכלל הינו בכוון עין-חוד.

מילה לגבי העליה לדאליה, העליה עברה יותר נעימה מאופניים על כך שנינו מסכימים. האמת יותר מאשר אני שונא לעלות אותה, יותר אני שונא לרדת אותה. גם כאן יתרון ברור לרגליים. לרדת את הירידה עם אופניים מפרק לי את הכתרים מהשיניים!

משם כבר נהיה מאוחר. החלטנו לרדת לכרם ומשם להחליט אם לעלות שוב למירב או דרך יער עופר. ברור שרצנו את האפשרות הארוכה, ולא סתם עוד הוספנו קטע נוסף ככה בשביל הכיף.

סיימנו בבונים אחרי 4:20ש', 40ק'מ וטיפוס מצטבר של 1350מ'.

מילה על התזונה, בעיקרון היה בסדר גמור, הרגשתי טוב מבלי נפילות כוח. מה שאני מתחיל להיות בטוח בו זה שהתמרים לא עושים לי טוב בבטן. בעיקרון אני אוכל כל שעה שני תמרים, מעבר למתיקות בפה אני מרגיש אחרי זה ממש לא נעים בבטן. תוך כדי, עברתי לכל חצי שעה תמר אחד ולאחר חצי שעה נוספת בננה או ג'ל. זה כבר היה יותר טוב. האיזוטוני היה בסדר, נראה לי שפעם הבאה אולי פחות מרוכז כדי להוריד את מפלס המתיקות. כדורי מלח כל חצי שעה כדור אחד.

יאלה פעם הבא לעין-חוד, את הדרך אנחנו כבר מכירים.

אחרון אחרון, שנינו החלטנו שאין כמו לרוץ בחושך, כל שעות הריצה עד הזריחה הם רווח נטו. כאילו שהם לא נספרות. יותר נעים, יותר קריר ואולי יותר מרגש ומפוקס רק באור של הפנס. זה המתכון לריצות הבאות שנעבור את החמש שעות ויותר…

רצים אצלי בבית..

By , 7 באוגוסט 2009 15:51

אחרי הריצה האחרונה אצל זהר בשבוע שעבר, החלנו שהשבוע אני מארח חזרה. רציתי להראות לזהר את כיסלון, אבל המרחק היה גדול מדי בשבילו ל5:30 בבוקר, אז קבענו בבן שמן. אין מקום שאני מכיר כמו בן שמן. אם מיר"ב והכרמל הדרומי הם הבית של זהר, בן שמן הוא הבית שלי.

הגענו לריצה שנינו שבורים. אחרי שבוע של 90 ק"מ, אני הגעתי עם שעתיים שינה בלילה ותזונה לקויה מאוד אתמול. זהר הגיע טיפה חולה, גם הוא אחרי שבוע של 80 ק"מ. אמנם בקרוב נסתכל על המספרים האלה מלמעלה, אבל כרגע זה שיא הריצה השבועי שלנו בסבב האימונים הזה.

עוד נרחיב בעינייני התזונה שלנו לתחרות מסע, כמה חשוב לאכול ביום יום באימונים, מה אוכלים כדי לרוץ, כדי להתאושש, כדי לחיות כמו בני אדם. אבל לפעמים, כמו היום, גם לומדים מלא לעשות את הדבר הנכון. לומדים מלא לאכול מספיק, או לישון מספיק, או לקחת מספיק מיים לריצה של 3:15 שעות.

קצת פינוק ב5:15, ושנינו מחליטים לתת עוד 5 דקות שינה ברכב. זה מצחיק כשחושבים על זה, מה 5 דקות ישנו, ועוד של שינה באוטו, אבל אנחנו לא בוחלים בהתפנקות ירודה, ותופסים תנומה. אני מתעורר אחרי 10 דקות, וזהר כבר לא ברכב שלו, אז אני חייב לצאת. בסופו של דבר אנחנו יוצאים בכמה דקות איחור, בערך ב5:40.

התיכנון שלי כולל ריצה במישור לא טכני בהתחלה, מערבה לכיוון החלקים הפחות מיוערים, אח"כ קצת לאיזור העליות והטכני, בערך אחרי שעתיים וחצי לעבור ליד מצפה מודיעין שוב, ולהמשיך לשעה או פחות באיזור תל חדיד. תל חדיד הוא אמנם לא איזור אידיאלי לסיים ריצה, אבל אפשרויות הסגירה וחזרה במקרה של מחסור מיים או כוח ברגליים הן די רחבות, אז חשבתי שיהיה רעיון טוב לסיים שם. מפת הריצה, שפחות או יותר מקיפה את היער, נראית כך:

בן שמן

הריצה בבוקר, במיוחד אחרי סיפורי הזוועה שסיפרנו זה לזה כל השבוע על קשיים, חום, עיקובים וכדומה, מדהימה. מזג האויר סתוי, אפילו קריר (כן, שמעתם טוב, ואני חוזר, היה קריר היום בבוקר, 7 באוגוסט, ביער בן שמן). יש רוח קלה והלחות לא מטורפת. אפשר לנשום. מזג האויר המצויין הזה ממשיך ללוות אותנו עד 7 בערך, כשהשמש מצטרפת בפעם הראשונה, ועד 7:45 בערך, כשהיא מתחילה להיות קשה. במקביל, אנחנו עוברים לסינגל פילו בצד היער השני, שהוא עדיין סינגל מטורף, ארוך ומוצל, אבל אחריו השמש כבר קופחת.

נראה לי מענין להראות את גרף הדופק בריצה:

דופק בריצה ביער בן שמן

שימו לב איך לקראת הסוף הדופק הממוצע עולה - זה קצת בגלל העייפות אבל בעיקר בגלל החום - אם רציתם לדעת עד כמה ריצה בחום מעייפת יותר ולמה - הנה התוצאה.

הגרמין דיווח על 2600 קלוריות בערך, 26 וקצת קילומטרים של ריצת שטח ב3:03 שעות של ריצה וטיפוס נאה, אבל בזמן העברת המידע לרשת הוא מתחרט ומדווח על 1600 קלוריות. מי יודע מה באמת קרה שם. אני יודע שחזרתי הביתה רעב, רעב מאוד.

לפרטים נוספים ו"הקרנה" של הריצה, לחצו כאן.

Panorama theme by Themocracy

תורגם ע"י ליאור שיאון